הרפורמה בחינוך של יאיר לפיד

בתקופה זו של איום בקיצוצים נוספים במערכות החינוך והרווחה, אשר יביאו כנראה לקריסתן המוחלטת, בחר יאיר לפיד להציג בפני קוראי מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" (20.2.04, לצערי לא ניתן למצוא את המאמר ברשת) את רעיון הרפורמה שלו במערכת החינוך. לפיד, אשר רענן שקד (Ynet) הגדיר פעם כ"ססמוגרף רגיש של הקונסנזוס הישראלי" ובנו של שר המשפטים, דורש מהמדינה להפחית אף יותר את מידת מחוייבותה לחינוך הילדים.
מתוך טוב לב של אזרח איכפתי מציע לפיד לקחת על עצמו את האחריות על חינוך ילדיו וילדי חבריו ("אני אמנם לא מיליונר...אבל אני יכול להרשות לעצמי לשלם תמורת חינוך ילדיי") במסגרת בתי-ספר פרטיים. לפי לפיד, "כ- 15% מהתלמידים- ילדי העשירונים העליונים - יעברו ללמוד שם". בתור ססמוגרף רגיש, יודע לפיד שהרעיון עלול להעלות את חמתם של מי שידם לא תוכל להשיג לילדיהם חינוך מהסוג הזה ושל מי שיש בליבו עוד מעט חמלה ורגישות חברתית. לכן אומר לפיד כי הדבר יועיל לכלל התלמידים במדינה כי "ממערכת החינוך הציבורית ירדו פתאום 15 אחוז מהעומס". כאילו שמה שמכביד על תקציב מערכת החינוך הם דווקא בתי הספר של אזורי היוקרה הישראלים. את המאמר מסכם לפיד בפנייה ליפי הנפש בטענה הפופוליסטית המוכרת כל-כך של ביבי- "אפילו ברוסיה הסוציאליזם מת מזמן" ובכך שגם לימור לבנת "תהיה הראשונה להסביר לכם שהמערכת לא מתמוטטת, היא כבר התמוטטה". לימור לבנת זכורה כמי שאמרה "שוויון- אין חיה כזאת".

לפיד מציע הזדמנויות חיים טובות יותר למי שיש להוריו יותר כסף ולזרוק עצם בצורת "אינטגרציה על בסיס כשרון" ל"ילדי מצוקה מוכשרים". הרעיון הזה גם מזעזע וגם משעשע. הוא מזעזע בגלל אטימות הלב שלפיד מפגין, ובגלל הריפרור למדיניות "טעוני הטיפוח" ברוח קרל פרנקנשטיין, אשר טענה כי כדי לשקם את הילדים "טעוני הטיפוח" יש להרחיקם מהקהילה שלהם ומבתיהם, מדיניות שקורבנותיה למדו בפנימיות דוגמאת "בויאר" ובחינוך האינטגרטיבי הכושל. הרעיון משעשע בגלל שהוא פוער בור מתחת לתיזה של לפיד עצמו ומתחת לרטוריקה החינוכית הנאו-ליברלית ("אם אתה מוכשר-תצליח"). ברעיון הזה, אשר נכתב כנראה כלאחר יד (בדיוק כפי שנוסח רעיון האינטגרציה כחלק מ"הרפורמה" של מערכת החינוך), חושף לפיד כי עקרונות השוק לא מביאים להתקדמות ע"פ כישורים. זאת כיוון שילדים עשירים (בניגוד לילדים עניים) לא צריכים להוכיח כי הם מספיק כישרוניים על-מנת שיוכלו להכנס לבתי הספר המופלאים אותם הוא מתאר במאמר. עקרונות השוק מוודאים רק שהפערים בהשכלה ובסיכויי החיים ישמרו ויתרחבו.

ההיסטוריה של מערכת החינוך הישראלית היא סיפור מתמשך של רפורמות, אשר חיזקו את התלמידים החזקים על חשבון החלשים ויצרו באופן סכמטי שתי מערכות חינוך מקבילות- שווה יותר ושווה פחות. כזאת שמובילה את בוגריה למוסדות להשכלה גבוהה וכזאת שמובילה את בוגריה לעמדות הנחותות ביותר בשוק התעסוקה. זה התחיל בבתי הספר של המעברות, המשיך ביצירת מסלולים קדם-מקצועיים בבתי-הספר היסודיים, ביצירת הקבצות ובפתיחת בתי-ספר מקצועיים, והסתיים (בינתיים) באינטגרציה הכושלת. יש לזכור שלשתי מערכות חינוך אלו ישנם לא רק מאפיינים מעמדיים, אלא גם צבעים שונים. לדעתי, לפיד גם כססמוגרף וגם כמי שמקורב לשלטון, יודע שזוהי הרפורמה הבאה והוא מכין את הקרקע לקראתה. מערכת החינוך הפרטית החדשה שלפיד רואה לנגד עיניו תשאיר הרחק מאחור את מי שהוריהם לא יוכלו לקנות עבורם חינוך.

המאמר פורסם במקור באתר "מעקב חינוך".