ראלף ניידר הודיע אמש כי ינסה להתמודד על הנשיאות גם בבחירות שיתקיימו השנה. התמודדותו של ניידר בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2000, כמועמד מפלגת הירוקים, סייעה לדעת רבים לבחירתו של ג'ורג' בוש. הפעם יתמודד ניידר כעצמאי.
ניידר, אחד מגדולי הלוחמים לזכויות צרכנים, התעלם מדרישות הדמוקרטים שקראו לו להישאר מחוץ למירוץ. לדבריו, "וושינגטון הפכה לשטח כבוש בידי התאגידים, ועל רבים מן המשרדים והסוכנויות הממשלתיים יש שלט 'למכירה'". עוד אמר ניידר, כי חובה לקרוא תגר על השלטון של שתי המפלגות, שמארגנות את המערכת לנוחותן.
לדברי ניידר, שיחגוג השבוע את יום הולדתו ה-70, הוא שקל לפרוש מהחיים הפוליטיים, אך לבסוף החליט להתמודד. את ההכרזה על כך מסר בתוכנית "פגוש את העיתונות" ברשת אן.בי.סי.
"למדינה הזו יש יותר בעיות ומעשי אי צדק ממה שמגיע לה", אמר ניידר, שקונן על מה שכינה "פערי דמוקרטיה". לדבריו, "יש יותר מדי כוח ועושר במעט מדי ידיים, שהשתלטו על וושינגטון".
"לא בטוח בשום מהירות"
ראלף ניידר קנה את עולמו בשנת 1965, כשפרסם את ספרו "לא בטוח בשום מהירות: הסכנות המובנות שבמכונית האמריקאית". הספר עסק בכל שלוש חברות הרכב האמריקאיות, אבל מושא הביקורת העיקרי היתה חברת ג'נרל מוטורס. בתגובה ניסתה החברה למצוא קצת לכלוך על ניידר ושכרה בלשים פרטיים לשם כך. החברה אפילו שכרה אשה שניסתה לסבך את ניידר בקנוניה של סחיטה. אבל עיתונאי בשם ג'יימס רידג'וויי חשף את הנוכלויות של ג'נרל מוטורס, ואז החלו אנשים לשים לב באמת למה שהיה לניידר לומר.
תחקיריו של ניידר הביאו להעברת חוקי בטיחות נוקשים יותר. ראשי תעשיית הרכב ניסו לבכות שהדרישות החדשות בלתי סבירות, ושהם יפשטו רגל, ושאר בכי ונהי. אבל החוקים עברו, שלוש החברות שרדו, ו-11 שנה לאחר מכן הודה הנרי פורד השני שאבטחת המכוניות לא היתה משתפרת אילולי החוק הפדרלי, שהועבר בזכות ניידר.
זה היה רק ניצחון ראשון למי שהוא כנראה גדול פעילי זכויות הצרכן במאה ה-20 (ולכן, בהיסטוריה). שלוש שנים לאחר הניצחון על תעשיית הרכב בא תחקיר נשכני לא פחות על ועדת הסחר הפדרלית הגוף שאמור למנוע רמאות ונוכלות במסחר. ניידר הוכיח שבאותו זמן היה מדובר בביורוקרטיה רדומה, שטופת נפוטיזם ומושחתת ברמות שחריגות אפילו לוושינגטון. שנה לאחר מכן הוא הקים את המרכז למחקר משפטי קשוב, והקים את "הפושטים של ניידר" 200 אקדמאים צעירים ונלהבים, רובם עורכי דין, שסרקו את ארה"ב בתחקירים על חוסר אחריות ועבירות מצד תאגידים.
במהלך השנים חשף ניידר שערוריות באינספור תחומים: שוד קרקעות, בתי אבות, זיהום מים, שימוש בחומרים מטונפים בתעשיית המזון ועוד ועוד. הוא הפך לאחד הקדושים העיקריים של תנועת האנטי-גלובליזציה, כמי שתקף את השחיתות והאדישות הנפשעת של התאגידים הגדולים עוד כשהמטרה הכי חשובה לרוב האכפתניקים היתה מלחמת וייטנאם, או גזענות.
"זה רק הוא"
בשנת 1996 רץ ניידר לראשונה לנשיאות כמועמד מפלגת הירוקים. בבחירות הללו ניצח ביל קלינטון בקלות, ולאף אחד לא היה אכפת במיוחד. בשנת 2000 שוב רץ ניידר לנשיאות, גם הפעם כמועמד המפלגה הירוקה, למרות מחאות מצד ממסד המפלגה הדמוקרטית. ניידר אמר שלא אכפת לו אם הדבר יביא לבחירתו של בוש, בטענה שאין שום הבדל מעשי בין ג'ורג' בוש לאל גור, ואף כינה את שניהם "בור" ("משעמם").
ניידר לא הצליח אז במטרתו המוצהרת, שהיתה להשיג חמישה אחוזים מכלל הקולות, מה שהיה מקנה לו תקציב פדרלי לבחירות שלאחר מכן. הוא זכה ב-2.7% מהקולות, אבל במדינות מסוימות היה המירוץ כל-כך צמוד, עד שאין ספק שהוא עלה לאל גור בנשיאות, גם אם רק חלק קטן מבוחריו היה בוחר בגור. כך הדבר בפלורידה, בה היה ההפרש הסופי בין גור לבוש פחות מ-600 קולות. לו היה זוכה גור בפלורידה, היה זוכה בנשיאות. ראלף ניידר זכה בפלורידה בלמעלה מ-97 אלף קולות.
לאחר מכן הפך ניידר למושא להאשמות רבות במחנה ה"שמאלי" בארה"ב - זה המתנגד למדיניותו של ג'ורג' בוש. בארבע השנים שחלפו הגיעו רוב מכריע של אנשים במחנה הזה למסקנה, שאכן יש הבדל ניכר בין איך שהיתה נראית נשיאות של אל גור, לבין איך שנראתה הקדנציה של ג'ורג' בוש. יש אומרים שהתנועה הפוליטית הכי גדולה והכי עירנית בארה"ב כרגע היא "רק לא בוש". אנשים לא ממש מתלהבים מאף אחד מהמועמדים, אבל יבחרו בזה שיכול לנצח את בוש. למישהו הזה לא קוראים ראלף ניידר.
הפעם לא יקבל ניידר את מועמדות המפלגה הירוקה, שגם בפעם הקודמת היתה חלוקה על הצבתו בראשה. הוא לא מועמד של אף מפלגה, וזה אומר שיהיה לו קשה מאד לגייס מנגנון דומה לזה ששירת אותו בפעם שעברה. "הפעם זה רק הוא. אין לו שום תמיכה, זו רק היהירות שלו", אמר המושל הדמוקרטי של ניו מקסיקו, ביל ריצ'ארדסון. בכירים במפלגה הדמוקרטית אמרו שמועמדות של ניידר עלולה להזיק לדמוקרטים, אך בו בזמן הדגישו שלהערכתם ניידר אפילו לא יתקרב להישגו הקודם בקלפי.
אל שרפטון, המועמד השחור שמתמודד בפריימריס של הדמוקרטים, אמר כי "בניגוד לשנת 2000, אין צורך בריצה של ניידר בתור מועמד שלישי, מפני שיש בפריימריס מועמדים פרוגרסיבים הנאבקים נגד נטיית המפלגה ימינה".
אבל ניידר בחר להתעלם מעצת כל מקורביו ולרוץ, ונותר רק לראות איך יראו זאת 2.9 מיליון האנשים שנתנו לו את קולם בפעם שעברה.