תשובה לאיריס מזרחי

היד המכה, עליה מדברת איריס מזרחי במאמרה מה- 15/2/2004, אכן ממשיכה להכות. היד המכה מונעת מתפיסה כלכלית–חברתית ניאו-ליברלית, הדוגלת בשוק חופשי פרוע, בחלוקת ההון הלאומי לבעלי ההון, ובנטישת הזקוקים לסיוע לגורלם המר. על פי תפיסה זו, תהפוך ישראל לחברה אכזרית, שבה זכויות אדם בסיסיות (כגון הזכות לחינוך ובריאות) אינן ממומשות, ובמקומן מוצעת לעניים הזכות לרכוש די.וי.די.

על-פי תפיסה זו, החולה אשם במחלתו, העני אשם בעוניו, והמובטל במובטלותו. קורבנות השיטה מוצגים כבטלנים, נצלנים וטפילים, ואילו מי שמנסים לסייע להם הופכים קרבן למניפולציות ותהליך דה-לגיטימציה, ומוצגים כבעלי מניעים פוליטיים זרים, המתעלמים מצרכים כלכליים 'אובייקטיביים' כביכול. העובדה שהכסף קיים במערכת, אך מופנה לצרכים אחרים, מוכחשת בהתמדה.

הממסד שהממשלה הזאת מייצגת הוא דורסני, ובשיטתו ודרך פעולתו הוא מצליח לפורר את החברה לשבטים שבטים הנאלצים להילחם אילו באילו על משאבים הולכים ומתמעטים, שיטה זאת יוצרת חברה מפולגת, מנוכרת, המתאכזרת לחלשים שבה. כל אחד לעצמו, כל אחד למצוקותיו. דווקא במצב זה חשוב לשמור על סולידריות בין הקבוצות השונות, ולחפש את המשותף ולא את המפריד ביניהן.

אבל מזרחי בחרה לתקוף את שתי"ל, ארגון הנאבק במדיניות הכלכלית, במקום לברך על המאבק. מזרחי טענה כי שתי"ל מדכא מהלכים מהפכניים, והוסיפה גם הערה על הצבע הלבן המאפיין אותו. אין לי ענין להתפלמס איתה. הוויכוח אינו אישי. שתינו באות מאותו כאב (שתי"ל הוא אגב ארגון צבעוני מאוד, הגם שאיננו עוסקים בהגדרות מסוג זה). לעצם העניין, הטענה העולה במאמר, כאילו שתי"ל וארגונים אחרים לשינוי חברתי הם בולמי המהפכה, מופרכת על-ידי התבוננות ממשית בפעילותם של אילו. שתי"ל מסייע כבר שנים רבות למאבקיהם של פעילי השכבות הנפגעות באשר הם: דיירי הדיור הציבורי, עולים, אזרחים ערבים, נוער בסיכון, נשים. שתי"ל אינו מחלק לחם, מזון, או ביגוד לנצרכים, והוא אינו מביא פתרון מיידי למצוקה. פעילותו אינה מכוונת להרגעת המחאה. הוא מסייע לנפגעי השיטה להכיר בזכויותיהם הבסיסיות, ולהיאבק על מימושן על-ידי שימוש במגוון של אסטרטגיות וחשיבה ותכנון לטווח ארוך. בדרך זו צברו ארגוני השינוי החברתי גם הישגים לא מעטים, תקצר היריעה מלמנות אותם. עם זאת, הדרך לשינוי המצב עדיין ארוכה.

כדי לעשות זאת יש לצבור כוח ולהרחיב את המחנה הדוגל בכלכלה מצמצמת פערים. הכוח טמון בחיבור בין גורמים שונים מקרב ארגונים וסקטורים בחברה, ששיתוף הפעולה ביניהם צריך להתבסס על השקפת עולם משותפת שעליה כולם נאבקים יחד. ואכן בזירה החברתית כיום פועלים ארגונים לא מעטים הקוראים לשינוי הסדר החברתי-כלכלי הקיים, הם מזדהים עם קו רעיוני, עם ערכים, עם דרך.
המפלגות שפועלות למען אותם ערכים, צריכות להשכיל ולהסתייע בכוחות האזרחיים האלה, כמי שמחובר לשטח, וביחד לפעול לשינוי, כיוון שבלי בסיס קהילתי רחב יהיה קשה להשפיע ולשנות.

כדי להמשיך במאבק ולהגיע לשינוי יסודי, יש מקום לשותפים שונים (ארגונים חברתיים, אנשים פרטיים, עיתונאים, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה) ולדרכים ואסטרטגיות שונות (הפגנות, פעילות לובי, פעילות תקשורתית, ועוד). עם זאת, בתוך המגוון הזה חשוב מאוד כי כל הפועלים בזירה יגיעו להבנה כי המטרה היא לשנות את השיטה כלכלית-חברתית הנהוגה במדינת ישראל, ולא להיאבק דווקא באלו המנסים לשנותה.

שתי"ל הינו גוף המספק שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי