דו"ח מיוחד: פלסטינים ומתנחלים מזהמים מי תהום

אקוויפר ההר, מי התהום הנאגרים מתחת לפני השטח ביהודה ושומרון, הנו מקור המים החשוב ביותר עבור ישראלים ופלסטינים כאחד. הוא מספק בממוצע כ600 מיליון מטרים מעוקבים של מים איכותיים בשנה – יותר מכל מקור מים אחר בין הירדן לים. מרבית המים מנוצלים על ידי ישראל, וחלקם על ידי הפלסטינים בגדה המערבית.

אזור ההזנה של אקוויפר ההר, בו מחלחלים מי הגשמים לקרקע, נמצא ברובו המכריע ביהודה ושומרון ובהרי ירושלים. מתחת לקרקע המים זורמים לכיוונים שונים ויוצרים שלושה אגנים נפרדים: האגן המערבי (ירקון תנינים), האגן הצפון-מזרחי (שכם-גלבוע) והאגנים המזרחיים (ראה איור). כמות המים הגדולה ביותר [כ-360 מטרים מעוקבים לשנה – (ממק/ש)] נמצאת באגן ירקון-תנינים. מים אלו זורמים מערבה מתחת לקרקע ועוברים את הקו הירוק. מרביתם מגיעים לישראל, אם כנחלים טבעיים (נחל תנינים ומקורות הירקון) ואם דרך קידוחי מים באזור עמק חפר, כפר סבא, ראש העין, לוד ועוד.

באזור ההזנה של האקוויפר מתגוררים בערך 3 מיליון איש. השפכים של מעל לשני מיליון איש אינם מטופלים. הם מוזרמים לנחלים וואדיות, ומחלחלים למי התהום של אקוויפר ההר.

מקורותיהם העיקריים של שפכים אלה הם ערים וכפרים פלסטיניים והתנחלויות ישראליות ביו"ש. מזה מספר שנים פועל בנחל סורק מכון לטיפול בשפכי מערב ירושלים, כך שמקורות זיהום האקוויפר בתוך הקו הירוק מטופלים ברובם. עם זאת, שפכים ממקורות ישראליים ופלסטיניים כאחד מעבר לקו הירוק ממשיכים לאיים על מקורות המים המשותפים של שני העמים.

תשתיות הביוב של מרבית היישובים ביו"ש לוקות בחסר או שאינן קיימות. בכפרים הפלסטיניים, שפכים מוזרמים לבורות ספיגה ומחלחלים למי תהום. כתוצאה, הזדהמו מעיינות רבים שבשימוש התושבים. בשנות ה-70 בנתה ישראל ארבעה מכונים לטיפול בשפכים (מט"ש) בערים פלסטיניות ביו"ש: חברון, טול כרם, ג'נין ורמאללה. אף אחד מהם לא פועל כיום, וגם אם היו פועלים, מתקנים אלו קטנים מכדי לטפל בשפכי האוכלוסייה כיום ברמות הנדרשות לפי סטנדרטים ישראליים ומערביים.

בחלק מההתנחלויות ביו"ש קיימים מתקני טיפול אך רבים מהם אינם עובדים או בעלי ספיקה נמוכה מלטפל בכל השפכים. באריאל למשל קיים מט"ש שתוכנן לטפל בשפכי 800 משפחות (כיום מונה העיר 17,000 תושבים ועוד אלפי סטודנטים), אך המתקן אינו פועל כלל ושפכי אריאל מחלחלים למי התהום באין מפריע. טיפול נאות, העומד בסטנדרטים ישראלים, בשפכי ההתנחלויות קיים ב-6 אחוזים בלבד מהשפכים ביו"ש שלגביהם קיימים נתוני ניטור. מכיוון שצריכת המים של המגזר היהודי גבוהה בהרבה מזו של הפלסטינים, כמות השפכים של ההתנחלויות ביו"ש היא משמעותית גם אם מספרם קטן ביחס לאוכלוסייה הפלסטינית.

אזור ההזנה של אקוויפר ההר, המשתרע כאמור על רוב שטחי יו"ש והרי ירושלים, מאפשר חלחול מים עיליים אל מי התהום. יחד עם מי הגשמים, גם שפכים המוזרמים בוואדיות ונחלים מחלחלים לאקוויפר. [...] מרבית שטחי יו"ש הם אזורי זיהום פוטנציאלים למי התהום של ישראל והרשות הפלסטינית. שפכים מחלחלים למי התהום של אקוויפר ההר מזה שנים, וכתמי זיהום משפכים כבר זוהו במספר קידוחי מים. זיהום זה עתיד להתגבר ולסכן את משאב המים החשוב לישראל ולפלסטינים כאחד. כל הנוגעים בדבר מביעים דאגה רבה מול סכנת הזיהום הממשמש ובא, כולל נציבות המים, רשות המים הפלסטינית, המנהל האזרחי ביו"ש, מקורות, המשרד לאיכות הסביבה ואנשי אקדמיה. שפכים שהחלו דרכם אל מי תהום יגיעו לשם בסופו של דבר, אך טיפול נכון בנושא יכול למנוע את המשך הזיהום.

לישראל:

1. על שר התשתיות למנות גורם מטעמו המתמחה ביחסים בין-לאומים לפעול באינטנסיביות לדחיפת הנושא. על גורם זה להקדיש את מירב המאמצים לעזור למדינות תורמות ליישם פרוייקטים ביו"ש, בין היתר על ידי:
א. הסרת מכשולים וחסמים מנהליים לפעולתן.
ב. תאום בינן לבין מערכת הביטחון בהנפקת אישורים לעובדים, מהנדסים וכלי רכב הקשורים בפרוייקטים לטיפול בשפכים.
ג. תאום בינן לבין מערכת הביטחון בשחרור סחורות וחומרים המיועדים למתקני טיפול בשפכים.

2. ההתנחלויות ביו"ש מייצרות כמות משמעותית של שפכים בלתי מטופלים באזור ההזנה של האקוויפר. על המשרד לאיכות הסביבה לתבוע את הרשויות המקומיות שאינן עומדות בתקני טיהור השפכים הישראליים.

לרשות הפלסטינית:

1. יש לקדם מתקני טיפול בשפכים במידת דחיפות דומה לאספקת מים לאכלוסיה, מתוך ראייה לטווח הבינוני והארוך. הטיפול בשפכים באזור ההזנה של האקוויפר הכרחי להגנה על מקורות מים משותפים לפלסטינים וישראלים. זיהום מי התהום יגרום לבעיות הומניטריות קשות ויכביד על הכלכלה הפלסטינית.

לשני הצדדים:

1. השימוש בנושא זיהום האקוויפר למטרות תעמולה נגד ישראל מזיק ומערער את האמון ברצונה של הרשות הפלסטינית למצוא פתרונות. הזיהום באזור ההזנה של האקוויפר נובע ממקורות פלסטיניים וישראלים כאחד, ויכול להיפתר רק על ידי שיתוף פעולה מרבי בין כל הצדדים גם בזמנים קשים אלו, מתוך ראיית האינטרס המשותף של כל תושבי האזור לשמור על מקורות המים המצומצמים.

2. מעורבותן של רשויות פלסטיניות בשלבי התכנון של פרוייקטים לטיפול בשפכים של מדינות תורמות יכולה למנוע בעיות בשלבים מאחרים יותר. על ידי בדיקה והערות לפרוייקטים בשלבי תכנון ראשוניים, הרשות הפלסטינית תוכל להציג את דאגותיה לגבי נושאים שונים לפני השלמתן של תכניות מפורטות. הדבר יחסוך סכסוכים בשלבים מאוחרים יותר, יפחית עלויות ויאיץ את יישום הפרוייקטים.

ארגון המאגד אנשי איכות סביבה מישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. מטרתו העיקרית היא קידום שמירת הסביבה באזור המשותף וקידום התנאים לשלום בר קיימא. לארגון סניפים בעמאן, בית לחם ותל אביב, והוא חלק מארגון ידידי כדור הארץ העולמי, הארגון הירוק הגדול בעולם.

הפרוייקטים הנוכחים של הארגון כוללים בין השאר תוכנית פיתוח לאגן ים המלח; פרוייקטט מים אזורי; מעקב אחר התקדמות הסכם הסחר החופשי של אזור הים התיכון; פיתוח תיירות במפרץ עקבה ועוד.