פאק-מן בעולם של מורטאל קומבט

מרילנד- דיוק

מפגש של ליגת האיי.סי.סי, ליגה שהוכיחה, אחרי שהעשן התפזר, שהיא עדיין הליגה האיכותית ביותר במכללות. על המשחק בין מרילנד לדיוק שנערך בסוף ינואר אמרו טובי הפרשנים, אלו שעל החגורה שלהם יש קרקפות של אלפי משחקי קולג', שזה היה המשחק הגדול ביותר שהם ראו אי פעם.

מרילנד כבר הובילה בעשר נקודות, כשנותרו 54 שניות לסיום. דיוק השוותה וניצחה בהארכה. מרילנד נפלה לשאול העוגמה, הפסידה משחקים ברצף עד שהתאוששה שוב לקראת סיום העונה, התאוששות שהתחילה בניצחון אצל דיוק (מאז נפגשו שתי הקבוצות פעם נוספת בגמר האיי.סי.סי. ודיוק ניצחה).

על הנייר, מרילנד היא פאק-מן שנקלע לעולם של מורטל קומבט. אין לה אף אול-אמריקן ואילו לדיוק יש שני שחקנים, ג'ייסון וויליאמס ושון באטייה, שרבים ביניהם על תואר שחקן השנה. רק שלפעמים הנייר משקר. מרילנד ניצחה את סטנפורד, קבוצה שהיתה מדורגת ראשונה ברוב שלבי העונה ולא הפסידה אף משחק מחוץ לאולמה הביתי - עד שפגשה במרילנד.

מרילנד מגיעה לטורניר בכושר שיא ועם קומבינצית פנים-חוץ הטובה ביותר ביבשת כרגע. לוני בקסטר, בן אדם במצב צבירה של טרקטור על סטרואידים, הוא השחקן הכי טוב באליפות עד עכשיו ואחד שלדיוק אין תשובה בשבילו, בטח לא עם המצב הבריאותי של הסנטר קרלוס בוזר.

על השחקן השני, חואן דיקסון, נאמר שהוא השחקן המושלם ביותר בקולג'ים. זה מה שמייק ששבסקי אמר עליו, וששבסקי הוא המאמן של דיוק. דיקסון לא קלע הרבה נקודות נגד סטנפורד, אבל הוא קלע אותן בדיוק כשמרילנד היתה זקוקה להן: כשהברזל היה חם והיה צריך להכות עליו, או כשסטנפורד התקרבה. חוץ מזה הוא חטף, הוא שמר, הוא מסר גם כשהיה יכול לקלוע.

מרילנד. כי צריך שיתחילו להיות קצת הפתעות, כי זו השנה של המדינה הזו (אליפות הפוטבול של בולטימור), כי תורה לנצח, כי חואן דיקסון נולד בבולטימור להורים בני 14, כי כשהוא היה בן ארבע הוא נלקח מהם בגלל ששניהם לא זזו מטר בלי המחט של ההירואין, כי כשהוא היה בתיכון שניהם מתו מאיידס, בהפרש של ימים אחדים.

אריזונה - מישיגן סטייט

היה אפשר לצאת בקלות נגד מישיגן סטייט בגלל שהיא זו ששמה רגל לתוכניות הפיינל פור הראשונות של טמפל ושל המאמן שלה ג'ון צ'ייני, לטעמי מאמן כל הזמנים ברמת הקולג'. אבל זה לא פשוט.

זה לא פשוט בגלל המאמן טום איזו. בשנה שעברה איזו הוביל את מישיגן סטייט לאליפות, נפרד משני שחקנים לטובת ה-NBA (שניהם, מטין קליבס ומוריס פיטרסן, פותחים בחמישיות של הקבוצות שלהם), קיבל הצעה של עשרות מיליוני דולרים לעבור ולאמן את אטלנטה הוקס, אבל העדיף להישאר נאמן לקבוצה שלו ולשחקנים האחרים, שגם להם הבטיח לעשות כל שביכולתו כדי להכין אותם ל-NBA, כשבא לביתם ושכנע אותם להצטרף למישיגן סטייט.

אז מגיע לאיזו, אבל הטיול שלו הסתיים. אריזונה היא קבוצה עם חמישיה מושלמת, שהתגברה בשלב הקודם על אילינוי, קבוצת הכדורסל הכי קלינגרית בהיסטוריה (אחת שקולעת סלי שלוש עם המרפק, נו), כשבכל עשר דקות נוטל על עצמו שחקן אחר את נטל הנקודות או העצירה ההגנתית. חוץ מזה שאריזונה נמצאת בשליחות: היא משחקת השנה בשביל בובי אולסון, אשתו של המאמן, ליוט, שנפטרה השנה. ושליחות, כידוע, יש למלא.