לא "סרבנים" - עריקים

מסתבר שמספיק חייל דרוזי אחד שיצהיר על עצמו כ"סרבן" ושוב עולה התופעה לכותרות. כמו ה"סרבנים" יוצאי סיירת מטכ"ל וקודמיהם הטייסים זוכים "הסרבנים" להאדרה תקשורתית. אין קושי להבחין במגמתיות האוהדת של הסיקור החדשותי, אשר נותנת במה נרחבת לקבוצה קיקיונית, ומנסה לשוות לה הן ממד כמותי והן ממד איכותי, שניהם ללא הצדקה. הצגת תופעה שולית כתופעה המונית עלולה להתנהג כנבואה שמגשימה את עצמה ולסחוף גם מי שדעתם שונה מדעת ה"סרבנים".

לניפוח תקשורתי מסוג זה היינו עדים גם באופן הסיקור של אי-הבנות ז'נבה, כאשר לטקס הסוריאליסטי של קבוצת אנשים - שלקחו את החוק לידיהם ללא סמכות וללא רשות וגרמו נזק אדיר למדינה – ניתן כיסוי כאילו היה מדובר בטקס ממלכתי היסטורי. כתוצאה מכך זכתה קואליציית ים המוות לשדרוג, בשעה שבכל מדינה נורמלית היו אנשיה זוכים לטיפולה של מערכת אכיפת החוק. אין פלא אפוא שמעמדן הציבורי של מערכת זו ושל התקשורת "הממלכתית" והאחרת פוחת והולך.

הממד האיכותי מתחיל בעצם השימוש בשם "סרבנים" במקרה הטוב, ו"סרבני מוסר/מצפון" במקרה החמור יותר. המרכאות המוצמדות ל"סרבנים" באות לציין את הניצול לרעה של מושג מתחום המוסר והמצפון לצרכים פסולים. מדובר למעשה באנשים המבטאים את דעותיהם הפוליטיות – וזה מותר – אבל תוך ניצול העבר או ההווה שלהם כאנשי צבא, הן לצורך קידום דרכם הפוליטית והן לקעקוע אושיותיה של מדינה דמוקרטית וזרועה הצבאית. למעשה מדובר במעשה בלתי-מוסרי ובלתי-חברי והפקרת חבריהם ואחיהם של ה"סרבנים". אם מדובר באנשי צבא לשעבר, כלומר באזרחים בהווה, הרי שמדובר בהבעת דעה פוליטית ולא בסירוב למלא פקודה שממילא לא תינתן להם. אם מדובר באנשי צבא פעילים (גם במילואים), הרי שהמלה הראויה למעשה היא עריקה בזמן מלחמה, ולא "סרבנות", ועל היועץ המשפטי לממשלה לפעול בהתאם.

חטא חמור הקשור בעריקה הוא הסיוע לה זוכה התופעה מגורמים פוליטיים קיצוניים, ובהם אנשי אקדמיה, המנצלים לרעה את החופש האקדמי לקידום דעותיהם הפוליטיות המסוכנות, תוך כדי תמיכה בתופעה בלתי-מוסרית בעליל. חיילים המסרבים לשרת במחסומים שנועדו למנוע חדירת מחבלים, או מתחמקים מסיכולים ממוקדים שמטרתם לשבש מעשי טרור, עלולים במעשיהם ובמחדליהם לתרום למותם של אזרחי ארצם. מי שמשבח מעשים ומחדלים אלה הופך את עצמו שותף לאותם מעשים בלתי-חוקיים ובלתי-מוסריים. שלילת תופעת העריקה צריכה להיות משותפת לכל גווני הקשת הפוליטית. לעומת זאת, עידוד ותמיכה לתופעה המסוכנת מערערים את אושיות קיומן של החברה והמדינה.

העוינות הפתולוגית של אותו קומץ אנשי אקדמיה לעצם קיומה של מדינתם אינה מתבטאת רק בסיוע שהם מעניקים לקומץ עריקים. פעולות חמורות ומזיקות אחרות של אותה חבורה קיקיונית וקולנית הן הפצת תעמולה ערבית, עידוד חרמות נגד ישראל בכלל ונגד מוסדותיה האקדמיים והמחקריים בפרט, כתיבת מאמרים ועצומות המצדיקים מעשי טרור עד כדי התרת דמם של יהודים רק בשל היותם יהודים, ועוד. אין מדובר בדעות רציניות, וחבל שהן זוכות לתהודה תקשורתית המשדרגת אותן.

הרוב המכריע של הפרופסורים והמרצים בישראל מחויב להקל על אותה שכבה דקה, דקה מדי, של סטודנטים העושים את המוטל עליהם, והעומדים בעומס הכולל של לימודים אקדמיים ושל שירות מילואים תובעני ומסוכן, תוך כדי מלחמה קיומית. דווקא הם ראויים הן להקלות והן להערכה, מצד החברה בכלל ומצד האקדמיה בפרט.

ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.