להציל את שונית

מאת אביבית רוזינגר

אין דבר המזוהה יותר עם אילת מאשר שונית האלמוגים שלחופיה. העלונים התיירותיים זכורים בעיקר בשל צילומי הדגים והצמחים הימיים הצבעוניים שמופיעים בהם. אולם, מסתבר כי פעילות של שנים במפרץ אילת פגעה קשות בשונית, וללא פעולה בשנים הקרובות יתכן ומשאב הטבע הזה, שנחשב ליוצא דופן בעולם כולו, ייעלם.

שונית האלמוגים נבנית הודות לשיתוף פעולה בין אלמוג האבן לאצות החיות ברקמתו, המתקיים רק כאשר יש מספיק אור לביצוע תהליך הפוטוסינתזה. שוניות מתפתחות אך ורק במקומות בהם המים נקיים וצלולים. בימיה הטובים היו בשונית 15 מיני אלמוגים שונים על כל 10 מטרים רבועים. היום ירד המספר למחצית: 6-7 סוגים לאותו שטח. השונית היום קטנה יותר ואלמוגים רבים איבדו את צבעיהם המרהיבים.

לטענת הירוקים, מספר גורמים פוגעים בשונית: המרכזי שבהם הוא כלובי הדגים שנבנו באזור. הדגים מפוטמים ביותר מ-350 טון מזון מדי חודש. הפסולת מופרשת מהכלובים, מתפשטת במים, מעכירה אותם – ופוגעת באלמוגים. מדי שנה אחראים כלובי הדגים לזיהום של 200 טון חנקן ו- 40 טון זרחן. לכך יש להוסיף תרופות ותמיסות כימיות שונות בהם משתמשים בכלובים. הפסולת הזו שווה לזו המייצרת מערכת ביוב של עיר בת 30 אלף תושבים. דגים הבורחים מהכלובים פוגעים גם באיזון האקולוגי במפרץ אילת.

הגורם הבעייתי השני הוא פעילותו של נמל אילת. בנמל נערכת הטענת פוספטים המגיעים בצורת אבקה. זו מתפזרת בים ובאוויר, ומעכירה את המים. פעילות הנמל כוללת גם זיהום של שמנים, דלקים, חומרי צביעה וכימיקלים. התוצאות: מים עכורים המפריעים לפוטוסינתזה, חיידקים המתפתחים בים, פגיעה ביכולת הרביה של האלמוגים, התפרצות מחלות.

ארגוני איכות הסביבה, ובראשם עמותת "צלול" - עמותה לאיכות הסביבה ושימור ים-סוף בראשות רחל בורטה - רואים בהוצאת כלובי הדגים את הפעולה המרכזית להצלת השונית. לטענתם, ניתן להחליפם בבריכות דגים שיוקמו על היבשה. השאלה היא, כמובן, מי יממן הקמת בריכות אלו. כרגע, התנגשות של אינטרסים כלכליים ופוליטיים, והיעדר חקיקה בנושא, אינם מסייעים לעצור את הזיהום. פתרונות נוספים הם הקמת רשות מיוחדת שתפעל להפיכת מפרץ אילת לשמורת טבע, ופיקוח על הפרשות הספינות והנמל.

עם זאת, הירוקים מציינים גם כמה נקודות אור. הזיהום העירוני של אילת, שעד לפני חמש שנים זרם לים, עובר היום דרך מערכת טיהור. ראש עיריית אילת, גבי קדוש, הכריז על עצמו כ"ראש עיר ירוק". את התוצאות ניתן לראות בשמורת האלמוגים בחוף הדרומי: המים חזרו להיות צלולים והאלמוגים הפכו מלבנים לצבעוניים. דגי הדניס האימפוטנטים התחלפו בדגי נוי יפיפיים.

מגדלי הדגים באילת מסרו בתגובה כי הכלובים ממוקמים ליד גבול ישראל-עקבה, והעובדה שהשונית בצד הירדני במצב טוב יותר מזו שבצד הישראלי מעידה שהבעיה אינה בכלובי הדגים. לטענתם, כל המחקרים שנעשו בנושא, וביניהם כאלו של המשרד לאיכות הסביבה, הראו כי הכלובים אינם מזיקים לסביבה הימית באילת.