שבעת הסיפורים שנשבר מהם סופית

אחד הקונפליקטים העיתונאיים המרתקים ביותר הוא המתח בין תחושת הבטן של עורך החדשות לבין יכולת הקיבולת של הגולש/קורא/צופה. את החשיבות ואת הנפח של סיפורים עיתונאיים קובעים עורכי החדשות. מכאן שבמידה רבה, הם גם מעצבי דעת קהל, גם קובעי טעם וגם הססמוגרפים שאמורים לקבוע מתי מתקרב הציבור לסף סיבולת העניין שלו בסיפור או בתחום כיסוי.

אלא שדיאלקטיקה עדינה זו מביאה לא אחת לפרדוקסים משעשעים, שהם תולדה של מיאוס עיתונאי מעיסוק בסיפור מסויים – מצד אחד – ובאותה נשימה הכרח לעסוק בהם, בגלל החשיבות העיתונאית או הציבורית שלהם. הנה בא הפרדוקס: גם הציבור צורך את אותם סיפורים באותה תחושת של קבס ושל "אוף איתכם כבר, נודניקים". וכך יוצא שספקי החדשות וצרכניהם ניצבים מאותו עבר של המתרס: שניהם מבקשים את נפשם לא לצרוך יותר את הסיפור המנדנד, להפסיק ולעסוק בכיסוי הפרשייה ללא סוף – ובכל זאת: אלה כותבים ואלה קוראים. עולם מוזר.

הנה שבעה סיפורים מהתקופה האחרונה שאי אפשר בלעדיהם, אבל העולם היה מקום הרבה יותר נחמד אם רק היה אפשר להתעלם מהם. שבע דוגמאות לסיפורים שלנו נשבר לכתוב עליהם ולכם נשבר לקרוא עליהם. אבל היי, בג'אנקי לנד כמו בג'אנקי לנד.

עושה רושם שהם רציניים. נדמה שהם באמת ובתמים מעוניינים לפוצץ את העולם. ובכלל, העניין עם אנשי אל קאעדה הוא מקדם האמינות הגבוה, באופן מטריד, שלהם. ובכל זאת, השם ירחם, מאז שנתוודענו לאופנת צבעי הכוננויות בארה"ב, נדמה כי האיש עם היד על היו-יו עושה שם שעות נוספות. התרעות אל קאעדה פה, התראות אל קאעדה שם. פצצה גרעינית טקטית, פצצה גרעינית מלוכלכת, פיגוע אוויר בשמי ישראל, מגה פיגוע ימי, ומה יעלה בגורלה של טיסת אייר פראנס מפאריס-לניו יורק? כמה פעמים עוד יבטלו אותה רק בגלל מילת הקוד המפלצתית "התרעה"?

אין ספק, אי אפשר להימנע מהתרעות אל קאעדה – ולו בגלל ההסתברות הלא רעה כי יום אחד נוכל לשלוף מהארכיון ידיעת התרעה לפיגוע, לנפנף באצבע ולומר: "אמרנו לכם!". בינתיים, או עד שג'ורג' W יגמור לטהר את העולם ממזיקים אנחנו ואתם תקועים עם התרעות אל קאעדה.

שלא תהיינה אי הבנות: אנחנו לוקחים את הסיפור הזה מאוד ברצינות. אם באמת הרחיב השב"כ, ביותר מדרך אחת, את תחומי המושג 'טלטול', הרי שחובת הציבור לדעת ולהוקיע זאת. מוסטפה דיראני ותעלומת רון ארד הם לא עניין להלצה. אבל צריך להודות: פסטיבל ג'ורג', פי הטבעת ופי האתון, יצא מכלל שליטה בשבועות האחרונים. האם יש תוכנית אירוח בישראל שלא זעקה: "חשיפה! בלעדי! ג'ורג' מוסר את גרסתו!"? אפילו יאיר לפיד אירח אותו, חמוש במשקפי לילה של פורענות, פיאת שיער שמזכירה את התסרוקת של דן תורג'מן ושפם גראוצ'ו מרקס – ממלמל משהו על מנגנון ההפחדה הרקטאלי הנהוג במתקני הכליאה של שירותי הביטחון בישראל. אם אנס – יטופל ביד קשה. אם לא – הניחו לו לנפשו. ובכל מקרה, צרו אתנו קשר רק לאחר שתסתיים הפרשה. תודה.

היא העלימה רבע מיליארד שקלים. הוא מסובך עד מעל לראשו בהימורים לא חוקיים, מסוכסך עם ברוני השוק האפור, ובאופן כללי, עושה רושם של ווזיר בלי נכסים. אוקיי, המסר עבר. היא הבד גאי, הוא הוורס-קייס-סצנריו ג'נטלמן. זה בסדר. זכותם להינמק בכלא. חובתה של החברה לתקוע להם מנה אחת אפיים. זכותנו, העיתונאים והציבור, לתבוע הפרדה חד צדדית, מיידית, מכל בדל ידיעה שמילת החיפוש "מקסימוב" מופיעה בו. לא ככה?

יובהר בלשון המפורשת ביותר – כל ידיעת אפוקליפסה על סף דלתך שנפתחת במילים "ילדי ישראל" יצאה לנו מכל החורים. ילדי ישראל נכשלו במבחן המיצ"ב, ילדי ישראל שולטים בלוח הכפל פחות טוב מילדי אינדונזיה, אבל טוב יותר מעוללי פקיסטן, ילדי ישראל סובלים מהפרעות קשב חמורות, ילדי ישראל מעשנים יותר מדי, ילדי ישראל בוגדים בבנות זוגם. מה יהיה איתם, עם ילדי ישראל? אין לי מושג. רק שיתבגרו כבר, וישחררו אותנו מהעול של להיות מודאגים ומאוכזבים כל-כך בעטיים. שמישהו ישלח לי SMS כשכל זה יהיה מאחורינו.

אכבר גבר, אחלה שחקן, בית"ריסט, מכביסט, ז'אן ד'ארק של ליגת העל, רספוטין של לוני הרציקוביץ, הגמד הרשע שיורד לחייו של ניר קלינגר, שה תמים, שטן קטן, תובע, נתבע, פרייר עם לב זהב, לא פרייר של אף אחד, תחמן, נאיבי, מניפולטור לא קטן, גוזל שנשבה, פוגע, לא פוגע, שחקן גמור, הכדורגלן מספר 1 בישראל כיום, הפגנות מחאה, התקהלויות תמיכה. אולי די?

רוצים, רוצים שהוא יזכה. פיטר ג'קסון בפסלון ו"שר הטבעות" בכבוד המגיע לו. באמת שרוצים. אפילו נהיה מאוד מאוכזבים אם הטרילוגיה הקולנועית הכי מרשימה של המילניום לא תחזור עם משאית מלאה במערופים מטקס פרסי האקדמיה הקרוב. אבל בינתיים, איזו מתקפת נדנוד נוראה. גלובוס הזהב, פרס איגוד הבמאים האמריקאי, פרס יחידת הצילום של בסיס חיל האוויר בתל-נוף. פרודו, מה השתבש בדרך לגן עדן? בעצם, עזוב, כבר לא חשוב. קח את האוסקר שלך והנח להולכים ללכת לסרט אחר.

ונעבור לידיעת איזוטריה קשה. ביגמיסט, אקורדיוניסט, סוכן מכירות של משחת שיניים. מה הסיפור עם מתי כספי? למה הוא נמשך כל-כך הרבה זמן? ולמה ממשיכים לכתוב עליו? התחתן בעודו נשוי, התגרש כשכבר היה גרוש, שילם מזונות לעצמו, התנצר אצל מופתי לא מורשה. באמת, באמת קשה למצוא את הידיים והרגליים בפרשיה הסבוכה הזאת. אלא שהעניין הוא למה בכלל מישהו טורח? ושב וטורח? ושב וטורח? את מי זה מעניין?