צה"ל נכנע לסרבנים, ואז מדווח על ירידה במספרם

נ', סמל מילואים בשריון זומן בשנה שעברה לשירות מילואים. למרות שאינו חתום על מכתב הסרבנים הודיע נ' למפקדיו כי אינו מסכים לשרת בשטחים, והוצב באחד מיישובי קו התפר. "היינו בחלק המזרחי של אותו ישוב, ורוב מה שעשינו שם היה לזרוק רימוני הלם לעבר פלסטינים. אחרי שבוע יצאתי לחופשה והבנתי שלשם אני לא חוזר". זו היתה תחילתה של דינמיקה מעניינת בין נ' למפקדו. "במשך שבוע אמרתי לו שאני מגיע והוא יוכל לשפוט אותי על סרבנות, והוא, בו זמנית, היה צועק עלי בגלל עמדותיי, מאיים עליי בכלא ומנהל איתי מו"מ על ימי המילואים הנותרים".

כעבור שבוע, ללא שזימן אותו למשפט, הודיע המפקד לנ' שהוא פטור מהמשך ימי המילואים. ביחידתו של נ' היו חיילים שסירבו לשרת בזמן מבצע חומת מגן, נשלחו לכלא ונפלטו מהיחידה. לתחושתו, במקרה שלו ניסה המפקד בכל מחיר לא להגיע למשפט. "התרשמתי שהמפקד בעיקר לא רוצה בלגן אצלו במחלקה. אני לא חושב שזה הגיע גבוה יותר מרמת מפקד המחלקה. הוא אמר לי כל הזמן ''בוא ננסה לסגור את זה בינינו ואני לא אעלה את זה למג"ד'". מאז נשלח הביתה בברכת "חג שמח" לא קיבל נ' כל קריאה מיחידת המילואים שלו.

סגן דוד זונשיין, קצין ביחידה מובחרת, היה מכותבי מכתב הסרבנים בחורף 2002 וממקימי תנועת "אומץ לסרב". כמה חודשים לאחר שהוקמה התנועה קיבל צו לשירות מילואים בשטחים, סירב ונשפט לשתי תקופות מאסר. זונשיין הגיש בג"ץ בו דרש להכיר בסרבנות בשטחים כאקט לגיטימי. העתירה נדחתה, אולם בפעם הבאה שקיבל צו מילואים התנוסס עליו לתפארה המשפט "הקצין אינו משרת בשטחים". "צה"ל בעצם הכיר בתופעה שיש קצינים שמוכנים לשרת את המדינה, אבל לא בשטחים", אומר זונשיין. אלא שמהר מאוד עלה מישהו בתוך המערכת על הצו המוזר שקיבל זונשיין, הוא בוטל ומאז לא נקרא למילואים. "אני קצין מאוד מוערך ביחידה שלי, הצבא פשוט לא רוצה להתעסק איתי". אומר זונשיין.

בדבריו של האלוף גיל רגב אתמול, מוצא זונשיין, כיום יו"ר "אומץ לסרב", טעות פרוידיאנית. "אם יש ירידה דראסטית במספר הסרבנים, כלומר שיש מאיפה לרדת. הרי לא ירדו מתשעה לחמישה. הדרג המדיני דפק ברז לדרג הצבאי בכך שהוא השאיר אותו להתמודד לבד עם הסרבנות, והפיתרון שהצבא מצא הוא לא להכניס אותנו לכלא ולהגיד שאין סרבנות". לדברי זונשיין, דרך נוספת של הצבא להתמודד עם סרבנות אנשי המילואים היא שינוי אופי הפעילות. "מאז מבצע חומת מגן, ואני רוצה לראות מישהו בצבא שיגיד שאני משקר, מילואימניקים לא עושים פעילות מבצעית בשטחים. הם יכולים לאייש מחסום או לשמור על התנחלות, אבל מי שטחן שטחים כמוני במשך עשר שנים יודע שיש הבדל בין זה לבין טיהור מחנה פליטים. עצם זה שהצלחנו להוציא את אנשי המילואים מהפעילות המבצעית, זו הצלחה גדולה שלנו. הצבא בעצם הבין שלא כדאי לו להסתבך יותר מדי עם מילואימניקים".

לפני שנתיים הודיע אריק דיאמנט למפקדיו בגדוד הצנחנים כי הוא מסרב לשרת בשטחים. מאז הוא מגיע לראיון פעם בחצי שנה, מבקש מהם בכל לשון של בקשה לחזור ליחידת המודיעין בה שירת, והם עונים לו שלא ישבצו אותו, משום שהוא סרבן. "אני אומר להם: עברתי הכשרה של צנחן כדי לשרת את מדינת ישראל, לא כדי להשתמט. אני רוצה לשרת עם החבר'ה שלי מהסדיר. וכשהם ילכו לשטחים אני רוצה לעמוד מול המפקד שלי, אדם ששכבתי איתו במארבים בלבנון ויש בינינו קרבה מאוד גדולה, ולהסביר לו למה אני לא הולך איתם. אבל כל מה שמשבצים אומרים לי זה 'טוב, נקרא לך שוב'".

דיאמנט, המשמש כמנכ"ל תנועת אומץ, מסביר כי זוהי בדיוק המדיניות הצה"לית בנוגע לסרבנים מאז נכנס לתפקיד הרמטכ"ל הנוכחי, האלוף בוגי יעלון. "בימי מופז המדיניות הייתה להכניס לכלא, ולהכניס חזק. בתקופת חומת מגן ישבו בכלא 20 סרבנים בממוצע. כיום יש בכל רגע נתון בין שניים לארבעה. הצבא פשוט מתחמק מלשפוט אותנו".

ג', איש מילואים של הצנחנים, נהג לעשות מילואים בשטחים. כאשר קיבל צו 8 במבצע חומת מגן החליט לסרב. יחד איתו היו עוד אנשי מילואים מיחידתו. "מי ששפט אותי אמר לי שכדי לא לאבד אותי בתור חייל, ושלא לתת לי פרסום, הוא לא ישלח אותנו לכלא אלא יציב אותנו כעובדי רס"ר במפקדה, שהיתה בתחום הקו הירוק".

המקרה הזה מוכיח שכבר בתקופת חומת מגן, בה נהג צה"ל לשפוט את הסרבנים, הייתה הסרבנות האפורה גבוהה בהרבה מזו הרשמית, וכבר אז חיפש צה"ל דרכים לסגור עניינים בשקט. "הרגשתי שביחידה בעיקר לא ידעו איך לאכול אותנו", אומר ג', "מצד אחד לא רצו להפוך את זה למשהו שיגרור פרסום, העדיפו לכבס את הכביסה בתוך הבית. מצד שני, ואני נותן להם קרדיט על זה, אני חושב שהשיקולים שלהם לא היו רק צבאיים אלא גם אנושיים. אני חושב שהם באמת לא רצו לפגוע בנו, וחשבו שככה הם יעשו לנו טובה".

במאי 2002, בשלהי מבצע חומת מגן, נשלח לוקר-בילצקי לשירות מילואים בשכם. הוא סירב ונשפט ל-35 יום בכלא. כששוחרר הובהר לו כי הוא מסולק מהגדוד ומהפלוגה ונפלט לחטיבה. כיוון שהכלא אינו נחשב כימי מילואים דרש הצבא כי הוא ישלים את מכסת ימי המילואים השנתית שלו. "קצינת הקישור אמרה לי שרוצים לשלוח אותי לאבטחת ישובים, ואני אמרתי לה 'בסדר, אבל את יודעת איפה אני לא מוכן לשרת. התשובה שלה תמיד היתה 'אל תדאג, כל הישובים שנשלח אותך אליהם יהיו בתחומי הקו הירוק'". ככל הנראה לא נמצאו ישובים כאלה הדורשים אבטחה, וכל פעם בוטלו המילואים. ביום שני הבא מוזמן לוקר-בילצקי להצבה ליחידה חדשה, ככל הנראה בצריפין. "הובהר לי מעל לכל ספק, שלא יציבו אותי ליחידה בה יש סיכוי שאשלח לשירות בשטחים".

איציק שבת, מט"ק בשירות הסדיר ואיש מילואים בחטיבת שריון סירב בסוף שנת 2002 לשרת בשטחים. המג"ד ששפט אותו אמר לו כי "אם היינו עכשיו על אוניה הייתי מוציא אותך להורג", והוסיף שאינו רוצה אותו יותר תחת פיקודו. שבת ריצה 28 ימי מאסר.

כעבור מספר חודשים זומן שבת לפגישה עם מג"ד חדש שהגיע לגדוד. "הפעם הפגישה היתה הרבה יותר נעימה. זה קשור בטח להבדלי אופי בין שני המפקדים, אבל גם למדיניות שמגיעה מלמעלה. המג"ד החדש אפילו לא שאל אותי למניעי, והבטיח לי מיד שיבוץ ביחידה עורפית העוסקת במשימות אפסנאיות. הוא אפילו התבדח ואמר לי שכבר העביר הרבה 'סרבנים אפורים' ליחידה ההיא", המג"ד אף הבטיח לשבת, בעל הכשרה במקצועות הטלוויזיה, סיוע בהעברה ליחידה של פיקוד העורף, שאחראית על תפעול אולפן שידור בזמן מלחמה. לפני שבועיים קיבל שבת סיכום ראיון (ר' בראש הכתבה) המבטיח לו מעבר ליחידה עורפית שתפקידה לבצע משימות עורפיות ללא קשר לאופי השירות המבצעי בגדוד.

במקרה אחר הוסב א', קצין מילואים ביחידת שריון החתום על מכתב הסרבנים, לתפקיד הדרכה. הודיע באופן אישי למח"ט שלו שלא יגיע לשירות בשטחים. צה"ל הגיב בדממה תקשורתית בת מספר חודשים ולבסוף שלח לו צו לשיבוץ מחדש. אל השלישות הגיע א' מצויד בתיק ובתחושה כי הוא הולך לכלא. כשנכנס אל קצין השיבוץ אמר לו, בחצי צחוק, "לא כדאי לך להסתבך איתי, אני סרבן". א' נשלח לתפקיד של כתיבת ספרי הדרכה.

לא הגיב לפניית וואלה! חדשות עד לפירסום הכתבה.