יומו של משדל תפילין

כמה פעמים יצא לכם ללכת ברחוב כשבחור צעיר לבוש שחורים ועטור בזקן עבות מזנק לעברכם עם תפילין בידו?
"יהודי יקר, אולי תניח תפילין? יחד נקרב את הגאולה", הוא אומר. "גברתי", הוא מושיט נרות שבת עם ברכה. "שתהיה לך שבת שלום".
משוגע, עבר שטיפת מוח, חי בסרט, קרצייה, חוצפן, משועמם, מה לא עבר לי בראש, שנייה לפני שהחלטתי לראיין אותו. איזה גאולה? על מה הוא מדבר?

פגשתי אותו בצהרי יום שישי מעונן, זמן קצר לפני שעלה על משמרתו בקצה הרחבה של כיכר אנטין . שמו ירון שלום, בן 26, במקור מרחובות. "כשהשתחררתי מהצבא הייתי בחור חילוני לגמרי", פתח את סיפורו. "חסכתי כסף לטיול אחרי צבא ותכננתי לחזור וללמוד ביולוגיה וגנטיקה".
ואז מה קרה?
"כשטיילתי בהודו והגעתי לפושקר (עיר קדושה בהודו-ג.ב), אחרי שירות צבאי קשה בחיל הים, התחלתי לקבל את ההארה. פתאום שמתי לב ששיחות בנושאי אמונה, אלוהים ורוח ריתקו אותי, וגיליתי חיוך מוזר אך אמיתי שננסך על פניי כששוחחתי על דת ואלוהים עם אנשים שם. כך החל כדור שלג להתגלגל. המשכתי לחקור, לשאול ולחשוב, עד שקיבלתי תשובות שסיפקו אותי והניחו לנפשי הסוערת".
אחר-כך חזר ירון לישראל, והמשיך להתחזק רוחנית. בהמשך, החליט להתייצב ברחבת האוניברסיטה בימי שישי בצהריים, ולהקדיש שעות ארוכות לניסיונות שכנוע של סטודנטים להניח תפילין.
אתה הרי יודע שרוב הסטודנטים יסרבו לבקשתך. מדוע לעמוד דווקא כאן?
"חשוב לי מאוד לקרב לבבות, לתרום לאיחוד, לפיוס, לאהבה בינינו. אני מאמין שדרך מצוות הנחת תפילין אני עוזר לקרוב את הגאולה. אנשים חושבים שהגאולה זה איזה משיח שמגיע מהשמיים על חמור לבן. התפיסה שלהם מוטעית. אותה גאולה שאני מדבר עליה, היא המצב הטבעי של העולם "
עוד בטרם מסיים ירון את המשפט, הוא קולט 2 סטודנטים ערבים חולפים על פנינו ומזנק לעברם בפתאומיות. השניים, מלווים בנשותיהם העטופות ברעלות, נראים המומים וממשיכים לצעוד במהירות. כך הוא ממשיך ומבקש מכל עובר ושב להתעכב "רק כמה דקות" ליד הדוכן, לעשות מצווה. 45 דקות עוברות מאז שאני עומד לידו, ואף לא אדם אחד הסכים להניח תפילין.
לפתע עובר ברחוב לבנון רכב במהירות, ומתוכו נשמעת צעקה - "חרדים זה קקה". ירון מבליג.

אני שואל את ירון מאיפה הכוחות. איך הוא מתגבר על המבוכה, כשכולם מסרבים. "תראה, כשאני ניגש אליהם ומבקש מהם להניח תפילין כדי לקרב את הגאולה, אני מודע לזה שאולי הם חושבים שאני חי בסרט, בספירה משל עצמי. אבל אני מתייחס לכל תשובה שאני מקבל באהבה ובהבנה. גישתי היא שכולם לא רוצים מחוסר ידיעה. אני מרגיש שאני יודע קצת יותר בנושאים הקשורים בדת, במצוות ובמשמעות שלהן, בדיוק כמו שהם יודעים יותר ממני בפיסיקה או בחוק ומשפט".
ירון ממשיך להרצות לי דקות ארוכות על הקשר בין עם ישראל לאהבת הזולת, כשלפתע, משום מקום, מגיחה ההצלחה הראשונה להיום. שני אנשים עוצרים ליד הדוכן ומבקשים להניח תפילין. במהרה מסתבר שאחד מהם הוא פרופ' מהפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטה.
מדוע הסכמת להניח, שאלתי את הפרופסור, שנראה חילוני גמור. "אני חושב שחב"ד מחליפים את האידיאליסטים מהקיבוץ של פעם שנעלמו היום", הוא עונה לי. "הם תורמים לאיחוד בעם וזוהי תחושה שחסרה בתקופה האחרונה במדינה. "

שעתיים מאז שהגענו, דווקא כשהיה נראה שהנה מסתמן איזשהו שינוי במזל, ניגש ירון לרן (67), תושב ת"א שעבר במקרה במקום. במהרה פורץ ויכוח בין השניים. "סבא שלי היה רב בפולין שהצליח להימלט מהגטו, אבל הוא השאיר חמישה ילדים שמתו מאוחר יותר ע"י הנאצים", הוא מספר. "אבי היה הניצול היחיד, ובתור ילד אני זוכר שסבי, שהתפקר מייד לאחר מכן, אמר לי להתרחק מהדת".
יש כאלו שאומרים על השואה ש"נסתרות דרכי האל", אני אומר לו.
"בלבול ביצים", הוא עונה בשצף קצף. "כשנוח להם אז הם מסבירים, וכשזה סותר את ההיגיון שבעזרתו הסבירו קודם אז 'נסתרות דרכי האל' פתאום. תעשה לי טובה".
ירון מקשיב בנימוס ושותק. אחר-כך הוא ניגש אלי. "אני מבין את המקום ממנו הוא מגיע, אבל אם הייתי יכול להסביר לו בפירוט ובהרחבה אני מניח שהייתי יכול לספק לו תשובות לטענות שהוא העלה".
אתה חושב שאם היית עומד כאן ומוכר עיתונים היית מצליח יותר?
"נראה לך? לא היה לי אומץ לגשת אפילו לבן אדם אחד. הייתי נבוך מאד".
אז לאן נעלמת המבוכה עכשיו?
"קשה לי להסביר לך במילים את התחושה, כי זה יהיה כמו להסביר לך מהי אהבה. לעולם לא תוכל להסביר אותה. תצטרך לחוש אותה כדי לדעת".
מהי הייתה התגובה הכי חריפה שקיבלת כאן?
"פעם הגשתי נרות שבת למישהי שצרחה עליי בחזרה: "גם לכאן הגעתם? תנו לנו לחיות בשקט. בפעם אחרת הגשתי לשתי נשים נרות שבת, התחלנו בשיחה מרתקת בנושא אמונה ואז עצר לידי מישהו עם אופניים וצעק לי בזלזול - "אולי תלך לעבוד?!". הוא נסע לפני שבכלל הספקתי להגיב. הייתי בהלם. קשה לי להסביר ממה נפגעתי, פשוט נפגעתי. "
שעתיים וחצי אחרי שהתחלנו, עומד המאזן על 100 מסרבים ו- 3 מניחים. השעה נעשית מאוחרת, והשבת תיכנס בתוך כמה שעות.
זהו זה, אתה הולך הביתה? אני שואל. "מה פתאום, אני עובר לקניון, שם עסקים הולכים יותר טוב",הוא אומר בחיוך, ומיד מבקש שאציין שזה היה בצחוק. "עוד יחשבו שאני איזה מעאכר", הוא אומר.
Teza1@walla.co.il