אל תתרמו ליומטוב!

כדי להיות כנה, אני מוכרחה להודות שלא צפיתי שלשום באף אחת מן השעות הארוכות של שידורי "יומטוב". למרות התחזית המאיימת, מזג האוויר היה נפלא, ולשרוץ בחוץ נשמע כמו רעיון הרבה יותר טוב מרביצה ארוכה על כורסת הטלוויזיה. גם את הראיון רחב היריעה עם אשרת קוטלר וריטה במוסף 7 לילות של "ידיעות אחרונות" קראתי רק ברפרוף, נכתב שם משהו על עודף הציניות של הציבור בישראל, "ציניות" אמרה ריטה "שלא הביאה לשום דבר טוב", לא טוב כמו יומטוב, זה בטוח.

אכן, יומטוב הוא השמן למדורת השבט, בו נמהלים יחד סלבריטאים מהשורה הראשונה שלא נפגשו על במה אחת מאז ימי המעגל של דן שילון, סיפורים אנושיים קורעי לב ודמות קטנה וממוחשבת של בחור חסון (בטח יוצא סיירת) שאוהב להציל ילדים קטנים שהחתול שלהם תקוע על עץ. אמנם כמה אזרחים (בטח שמאלנים) מודאגים לחששו "אבל אנחנו משלמים מיסים", והוסיפו משהו בטון מתנצל על התנערותה של המדינה מאזרחיה, אבל הם בטח סתם יותר אוהבים ערבים מיהודים, ומלבישים את הילדים הפרטיים שלהם בפראדה וקלווין.

במדינה שבה תעשיית התרומות מגלגלת יותר כסף מכל תעשיה אחרת, ושרוב האזרחים בה מאמיניים שבתי תמחוי הם דבר נפלא, קשה להודות שאתה לא תורם לילדים מסכנים, לא לחולי סרטן, והאמת, גם לא לאגודה למען החייל. זוהי כנראה הציניות המרושעת שריטה מדברת עליה בשאט נפש, היכולת לעמוד מול התחנחנותם של מיטב מפורסמי ארצנו, לומר "וואלה ריטה, תתחדשי על קול הניו אייג' העולה מגרונך, כמעט השתכנעתי" ולשלטט הלאה.

עשרות האמנים שהשתתפו שלשום וישתתפו מחר ביומטוב לא התגייסו למען הילדים בסיכון, אלא לטובת אישרור מדיניותה של הממשלה. ההתגייסות הנרחבת ל"יומטוב" מעידה יותר מכל על הבלבול הרווח בין המונחים מעורבות חברתית ואטימות אזרחית. אזרח הוא יצור חושב, ביקורתי, דינמי, המחפש ערוצים שונים להתנגדות למנגנוני הדיכוי, אזרח אינו נתין נרצע אשר באישון לילה מצליח לאסוף כמה פירורי לחם לעלובי עירו. אזרח ביקורתי מבין את הקשר שבין "האין" השולט במקומותינו ל"יש" בקופת משרד הביטחון. הוא מבין שהכסף שאינו הולך להאכיל את ילדיו משמש לפצוע ולהרוג ילדים אחרים, לעכבם במחסומים או לבנות חומה בניהם לבין בית ספרם.

כמובן, להורים של הילדים האלה יש שפמים ורעלות, אז זה כנראה אשמתם שהם עניים, ובלתי-מחונכים, ומתים. אבל עודף הנדיבות הזה לא מטיב גם עם הילדים "שלנו". כל שקל שנתרם ליומטוב מסמן וי קטן בצ'ק ליסט של הממשלה, שממילא מושכת את ידה מכל מה שמריח ממדיניות של צדק או רווחה. יום חינוך ארוך? הצופים יממנו. מקלטים לנשים מוכות? אולי בחסות 'קוקה קולה'. תשלום קצבאות? "מצטערים, כבר תרמנו".

אין דבר כזה נדבנות לשמה, נדבנות א-פוליטית. גם הבחירה באשרורו של הסדר הקיים היא פוליטית, בוודאי כשהסדר הזה הוא דפוק מיסודו. כשניסו בארגון "בצלם" לגייס כמה אמנים לשיר ולהצטלם לקליפ "בעיניים פקוחות" השתפנו כולם מחשש להשפעות הפוליטיזציה על הקריירה שלהם, אבל האמירה של בצלם הייתה הרבה פחות פוליטית מהאמירה של יומטוב, שלמרות ההסוואה המשכנעת כאירוע בידור לכל המשפחה, הוא אחד האירועים הכי פוליטיים שנראו על מסכינו לאחרונה.

הישראלי החרד פתח אמש את ארנקו ותרם להמשך הגזל, להמשך זריקת משפחות מבתיהן, להמשך שליטת האליטות, להמשך הטרור והטרור הנגדי. הבוקר התעוררה מדינת ישראל לבוקר שבוע חדש וראתה שבסופו של יומטוב, ממש לא טוב.