דו"ח מיוחד: התמודדות עם דיכאון כתוצאה מפיגועים

חמש לפנות ערב, שעה מתוקה ונדירה של חסד אמיתי: קפה חם, חתול מתנמנם על הכורסה, הבית שקט. הטלוויזיה כבויה וגם הרדיו שותק ולא נשמעות צפירות אמבולנסים מן הרחוב הראשי. אולי זוהי העת להגיע להחלטות: לספר או לא לספר במקום העבודה שלי שאני חולה , ואם לספר - האם לאמר את האמת, את דבר הדיכאון הזה, האם לנסות ולהסביר את התקפי החרדה, האם ישנו סיכוי שמישהו יבין, יגלה אמפתיה?

ומשהו בתוכי מבקש להתנצל, שכך קרה לי, שאינני אשמה, וקול אחר לוחש לי שאולי מוטב שלא, כי הרי מיד תזנקנה הסטיגמות, אלה שנוח כל כך להיעזר בהן בשעות של מבוכה: "דכאון? נפש חולה? מחלת נפש? תרופות שניתנות על ידי פסיכיאטר?! כלומר, האם ה י א , מה שנקרא, פ ס י כ י ת ?".

במראה משתקפים פני: קמטי הבעה שהפכו חריצים עמוקים, עיגולים כהים מתחת לעפעפיים התחתונים, לחיים רטובות. זו אני, אלה הפנים שלי, זו העצבות הנוראה שהעלימה את זהרורי האור שפעם ריצדו בעיני, שמחקה את קמטי הצחוק הקטנים. פסיכית? אני פסיכית?! מה עושות לי התרופות? האם נפגמה בי התבונה? האם.. האם אינני מדברת ברהיטות כתמיד? וההומור? כלום אינני מסוגלת עוד לתפוש את מה שמגוחך ואווילי, לצחוק ולהצחיק?

שטף דמעות, שוב. אני תוהה אם לטלפן אל ביתה של המנהלת שלי ואם חמש וחצי לפנות ערב היא שעה הולמת כדי לספר לה שאני חולה. בדיכאון. שעלולים להיווצר קשיים בעבודה, שאולי אתקשה לעבוד ברציפות, למלא את מכסת השעות הקבועה. "חודשיים לנוח בבית", הורה לי הפסיכיאטר, והפיתוי לעשות כדבריו גדול כל כך! ומצד שני.. כך לוותר לעצמי? להמשיך ולהשתרך בבית ברגליים כושלות ועיניים דומעות? והמשכורת, מה יהיה עליה ואיך אפרנס את הבית ,את הילדים, את המשכנתא המעיקה שלי?

הקפה כבר קר. קר גם בתוכי. כמכושפת אני מביטה בטלפון. כבר עשרה לשש ומשפט הפתיחה מתנסח לאיטו בשעה שאני מרפרפת באצבע קרה על מקשי הטלפון:" כן, אובחן אצלי דכאון, אבל אני מתכוונת להתאמץ מאד ולעבוד ככל שאוכל. תוכלי לעזור לי?".

נועה, בת 47 ואם לארבעה, אובחנה בספטמבר 2002 כחולה בדיכאון חד קוטבי עם תופעות חרדתיות משמעותיות, שנבעו, בין היתר מחשיפה אינטנסיבית לפיגועים ומעובדת היותה, אז, אם לבן ולבת ששירתו בצה"ל, גם באיזורים מסוכנים. מאז היא מטופלת באמצעות שיחות ותרופות.

נועה פנתה לנט"ל, גוף המטפל באנשים שנפגעו כתוצאה מטראומה על רקע לאומי. במסגרת הטיפול היא כותבת יומן המתעד את התמודדותה עם הפגיעה. חיבור זה הוא חלק מיומנה, המתפרסם באתר של נט"ל.

הקו הפתוח של נט"ל: 1-800-363-363.