במרכז כתובת הגרפיטי רואים דמות אדם, ומתחתיו כתוב "אתה נמצא כאן". מתחת לכתובת, ראש חץ מצביע אל שלושה אייקונים דמויי כלי שח: צריח שמגן דוד בראשו, ומעט מתחתיו שני כלים נוספים עם צלב נוצרי וסהר מוסלמי. משם בתנועה סיבובית עם כיוון השעון, יוצא חץ שמאלה ולידו כתוב "רק אהבה", ומוביל לפסגת הכדור שמתווה הכתובת, ועליה מצויירים שלושה עצים ירוקים. חץ נוסף יוצא מהפסגה ימינה בחזרה אל כלי השח הדתיים שלמטה, ודמויות של בני אדם מטיילות לאורכו, ובכך הוא משלים את צורת הכדור.
בתמונה לעיל מופיע סמל העין של האל המצרי רע, אל השמש ונציג השלמות. מצד ימין למטה מופיע סמל הדומה לקלשונו של שיווה, אל ההרס ההודי. מישהו טרח להוסיף בטוש איקס על הצלב ועל הסהר, וכתב "מוות" מעליהם.
כתובת הגרפיטי הזאת מופיעה עדיין על קירות רבים ברחובות תל אביב, בעיקר באיזור נווה צדק ובמרכז העיר, ואין לי מושג מי עשה אותה ולשם מה. בדרך כלל כשנתקלים בגרפיטי המפגש הוא קצר מהיר וברור: כמה מלים מרוססות בספריי, התודעה קולטת, מסווגת, וממשיכה הלאה.
הגרפיטי הזה שונה, משום שיותר משהוא כתובת, הוא מעין מפה מעודכנת של מצבנו ומצבו של העולם. הגזע האנושי נמצא בתקופת מעבר בין תודעה שלטת אתנוצנטרית לתודעה שלטת פלורליסטית, הווה אומר בין אמונה שהדת/קבוצה שלך היא החשובה ביותר וככזאת מאפשרת אפליה ומלחמה, לבין זאת המקבלת כל אדם ויצור באמונתו שלו ומאפשרת שונות.
מכל המקומות בעולם, המקום שבו אנחנו נמצאים הוא ערש האתנוצנטריות והתגלמותה הפרועה ביותר. יהודים היו תמיד קבוצה מתבדלת שמנסה לשמור על טוהרתה הגנטית ומנוהלת על פי דין ועולם שונה ליהודי וללא יהודי. אם אינכם מאמינים, הביטו באיזו אדישות מתקבל כאן הסבל שאנו גורמים לבני האדם הפלסטינים חמישים שנה בלבד אחרי שאנחנו בעצמנו עברנו שיא של התעללות על רקע אתנוצנטרי, ותראו מה אנשים מרגישים כשאומרים בחדשות שמטוס ובו 300 אנשים התרסק אבל לא היו יהודים בטיסה.
גם רבים משכננו המוסלמים ומוסדותיהם גדושים באתנוצנטריות עד מעל לאוזניהם ומעניקים באופן אוטומטי מעמד של בר חיסול לכל מי שכופר באללה או במנהיג הפוליטי המקובל עליהם. הנצרות דווקא אהבה לאמץ לחיקה קהלים חדשים, וסללה את דרכה לעוצמתה הנוכחית על ידי אינקוויזיציה, מלחמות ונהרות של דם.
שלושת הדתות האלה התחילו כאן, במקום הזה שבו אנו נמצאים, והמקום הזה עדיין מהווה מרכז כובד עולמי לדינמיקה של אתנוצנטריות, מלחמות, טיפשות וסבל. אתנוצנטריות אינה רעה כשלעצמה, היא היתה שלב חשוב באבולוציה ההתפתחותית של החברה האנושית, ואיגדה כנופיות ושבטים פראיים לממלכות מסודרות ושומרות חוק, אבל כמו כל שלב באבולוציה, הגיע זמנה לעבור ולפנות את מקומה לתפיסה מתקדמת יותר, פלנטרית, המעמידה את הפלנטה, על כל מה שקיים בה, במרכז. בינתיים נמשך שלב המעבר, והכוכב שלנו, כדור הארץ, מתחיל להיסדק מכל מה שאנחנו עושים לו בדרך אגב של חיינו הצרכניים, האלימים, והתזזתיים. יותר ויותר אנשים, בדרך כלל אלו החופשיים והמשכילים יותר, מתחילים להבין שכדי להבטיח עתיד טוב לגזע האנושי, חייבים להפסיק לייצר נשק להשמדה המונית, מלחמות, וזיהום, וצריך להפוך עוד ועוד אנשים וחברות לחופשיים, משכילים ופלנטרים, אם כי רצוי מאוד לעזור להם קודם להשיג אוכל, קורת גג ושאר דברים בסיסיים הדרושים לו לאדם.
הכדור העייף הזה, עם העצים הירוקים למעלה, נמצא בנסיגה עמוקה ומסוכנת בשנים האחרונות. מאז ימי ביל קלינטון, האיש שסימן יותר מכולם אנושיות פלורליסטית, פתוחה, ואכפתית, הספקנו לקבל את בן לאדן ובוש, שרון ועוד מנה מערפאת המוכר לעייפה מסיבובים קודמים. בוש, אדם בעל תודעה אתנוצנטרית מובהקת, שש אלי קרב ומבטל בזילזול הסכמים בינלאומיים בתחום האקולוגי שנועדו לצמצם את הנזק האדיר שארה"ב ושאר העולם גורמים לכדור הארץ ולמשאביו הטבעיים, שהם גם משאבינו ומשאביהם של ילדינו. באזורנו, שרון וערפאת ממשיכים להתמיד בסירובם למלא את חובתם ולהגיע להסכם כדי להפסיק לשפוך את דמם הזול של נתיניהם, שזה אנחנו. וכאן אנו עומדים, מסונוורים מהסתה דתית, פחד, וטיפשות, חיים את חיינו הקטנים בתווך, ונקרעים בין אותם כוחות במלחמה המתרחשת גם בתוך תודעתו של כל אחד מאיתנו.
הכתובת מציינת רק תרופה אחת להינצל מציפורני האתנוצנטריות השחורה. רק האהבה יכולה להעלות אותנו למעלה, אל העצים הירוקים, אבל איזה סוג של אהבה תביא אותנו לשם?
הניחוש שלי הוא שלא מדובר באהבה של ילד לממתק, ספורטאי לספורט, או בעל קנאי לאשתו המושכת. האהבה שתביא אותנו למעלה היא סוג אחר של אהבה, מתקדם יותר ואישי ורכושני פחות. זוהי אהבה לכל מה שחי וקיים, בגלל שבבסיסנו אנו חלק בלתי נפרד ממנו. על פי מה שאני יודע, אהבה מסוג זה היא דבר נדיר עד מאוד. אם יש לכם דבר כזה, שימרו עליו היטב וטפחו אותו. אנחנו נזדקק לכל טיפה לעבור בשלום את סוף התקופה האתנוצנטרית אל אביב של הפתעות וצרות חדשות.
* הכותב מתגורר בקוסטה ריקה ולומד פילוסופיה אינטגרלית של קן וילבר.
המאמר פורסם במקור באתר "הגדה השמאלית" ב - 19/1/2004.
אהבה במקום דת
אורן אנטין
30.1.2004 / 9:27