כרוניקת הלוחמה הפסיכולוגית של נסראללה

רק היום, שלוש וחצי שנים (7.10.2000) לאחר שנפלו בניהם בשבי החיזבאללה, יודעים הוריהם של עומר סוואד, בני אברהם ועדי אביטן (ז"ל) מה עלה בגורלם. שלוש וחצי שנים של אי ודאות, של תעתועים אכזריים, של חצאי רמיזות, של עקיצות מקבריות, שלוש וחצי שנים של יו-יו רגשי ציני. כשהאמת שמתחוורת היום לכל היא כי השלושה, ככל הנראה, נפלו מתים, ביד החיזבאללה, כבר לאחר המתקפה הראשונית על הבט"שית שפיטרלה בסמוך לגדר המערכת בהר דב. לכל היותר, מתו מעט מאוחר יותר.

שבוע לאחר מכן (15.1.00) נחטף על ידי החיזבאללה איש העסקים/אל"מ במיל'/טיפוס לא ברור אלחנן טננבוים והגדיל את מכסת הישראלים המוחזקים בידי החיזבאללה לארבעה. ארבעה קלפי מיקוח, מוחזקים כולם בכיס הפנימי של המקטורן של אחד הקלפנים המרושעים והמוכשרים ביותר ששיחקו אי פעם פוקר נפשי עם ישראל. קבלו אותו, את אומן הטריק הנעלם מהעין, פני התינוק קר הרוח וחיוך הפול-האוס, מזכ"ל החיזבאללה, חסן נסראללה.

חזרתם של הארבעה היום מסמנת לא רק את תום פרשת השבויים בלבנון אלא גם, ואולי בעיקר, את סופה של אחת מהמלחמות הפסיכולוגיות המטלטלות ביותר בהן עמדה ישראל מאז ומעולם. מלחמה בה הובסה לאין שיעור. כרוניקה של ל"פ.

ביום שלאחר נפילתם בשבי, ובשלב בו היו כפי הנראה מתים, מסר חסן נסראללה כי יתיר לנציגי הצלב האדום לפגוש בשלושה החיילים החטופים ולבדוק את מצבם הרפואי. תעריף השיחרור שהציג אז: שחרור אלף אסירים פלסטינאים ו 19 לבנוניים המוחזקים בידי ישראל, לרבות השייח כארים עובייד ומוסטאפה דיראני. ישראל מינתה את יעקב פרי לנהל את המו"מ מטעמה ואילו נסראללה דרש תיווך גרמני.

נסראללה חזר בו מהסכמתו לביקור של הצלב האדום. בשעות אלה, כזכור, כבר היו קרובי משפחתם של בני אברהם ועדי אביטן פנים מוכרות לציבור הישראלי, מהופעותיהם מכמירות הלב במהדורות החדשות. גם חסן נסראללה צופה בערוץ 2. היו בטוחים בכך.

חודשיים לאחר נפילת הארבעה בשבי, מסרו "גורמים בביירות" כי המשא ומתן עלה על פסים טובים וכי עיסקה קרובה להיחתם. ממשלת ישראל נמנעה מלהגיב, כמו מאשרת בשתיקה. עוד באותו ערב עלה חסן נסראללה אל מול קהל מאזינים והודיע, "אין אמת בשמועות כי העיסקה קרובה להיחתם. חיזבאללה לא יסתפק בפחות משיחרור כל האסירים הלבנוניים המוחזקים בידי ישראל". בבית, חיים אברהם נשנק מול המסך הקטן.

נסראללה פנה לעם בישראל, תוך שהוא מדבר למאזיניו בלבנון, ואמר כי השמועות על היקלע המו"מ למבוי סתום שגויות וכי על ישראל לשחרר את כל האסירים המוסלמיים אשר בידה. מכל מקום, דבריו עוררו אופטימיות בישראל. הוא עצמו, אמנם, לא השתמש במילה זאת, אך משהו בדרך בה הסיט את המשקפיים על חוטמו, בשילוב המילים "המו"מ לא נקלע למבוי סתום", גרם למיני אופוריה בישראל. לאט לכם.

חמישה ימים מאוחר יותר, מעל אותה במה, איים נסראללה בקול הגרדום השליו שלו: "בידינו ישראלים חיים, שאולי ימותו". ועוד הוסיף, "הזמן פועל לרעתכם". דבריו עוררו חרושת שמועות וספקולציות אצל המשפחות – מי מהבנים בחיים? מי מהם איננו? מה הכוונה ב"שאולי ימותו"? האם הכוונה לכך שהם זקוקים לטיפול רפואי בהקדם, או שמא מדובר באיום הוצאה להורג? לדאבון הלב, קרוב מאוד לוודאי ששוב היה זה תעתוע של אדם שדיבר במשלים סתומים, בשעה שהבנים כבר היו מוטלים לפניו, מתים.

בפגישה מתוקשרת עם שגריר יפן בלבנון, שניסה לתווך בעניין, אמר חיזבאללה כי "החיזבאללה מתייחס לארבעת הישראלים טוב יותר משהוא מתייחס לאנשיו". שוב, רכבת הספקולציות התחילה להניע את עצמה – מתעלמת מהאפשרות שנסראללה התכוון לכך שהוא נוהג יחס למופת בשלוש גופות, בכלל.

לאחר מספר חודשים של דממה תקשורתית בעניין נפגש יושקה פישר, שר החוץ הגרמני, עם נסראללה – שידרג את קופון המכובדות הפוליטית שגזר נסראללה מהפרשה – והצליח לחלץ מפיו הודעה מרגשת בנוסח "המו"מ הגיע לשלביו הסופיים, כעת נותר רק להסכים על מספר האסירים הפלסטינאים שישוחררו".

ממשלת ישראל הודיעה כי לפי המידע המצוי בידיה, שלושת חיילי צה"ל אינם מצויים בין החיים וכי קרוב לוודאי שנהרגו כבר בשעת ההיתקלות עם אנשי החיזבאללה בהר דוב. סמכו על נסראללה שלא יאבד את קור רוחו.

חודש וקצת של שתיקה רועמת ואז הופעה פומבית (2.12.2002) ובה משמיע נסראללה את הטקסט הבא: "התרגיל האחרון של הישראלים לא ישפיע על המשא ומתן". ברקע, כנהוג, פני ההורים השכולים בהמתנה, נאחזים בכל בדל פרשנות רש"י מתפתלת להודעות הסתומות של המזכ"ל, אומרים, ובצדק, "עדיין לא אבדה תקוותנו". בכל התמונות, בכל הערוצים, בכל העיתונים, בכל האתרים, חסן נסראללה מבליע חיוך דק.

במסגרת מבצע "חומת מגן" נלחם צה"ל במחנה הפליטים בג'נין. הרוחות סוערות, האזור כולו כמרקחה והדם הנשפך רב. עולה ובא חסן נסראללה ומטיל פצצת כזב משלו לזירה העקובה מג'ננה: בתמורה לנסיגת ישראל ממחנה הפליטים מסכים החיזבאללה לשחרר את אלחנן טננבוים. אהוד יערי מתבקש לעניין, כך גם יואב לימור וצבי בראל. ללא הועיל.

נסראללה שב ורוקד על החתונה הפלסטינית ומבקש לכרוך את שחרורו של מרוואן ברגותי, העצור בידי ישראל, בעיסקה המתגבשת. שנה וחצי יחלפו עד שהעיסקה המתגבשת תצא לפועל. ללמדכם על יחסיות הזמן וגמישות המושג "מתגבשת".

נסראללה מצהיר כי אלחנן טננבוים נמצא בחיים וכי גורלם של שלושה החיילים החטופים "אינו ידוע". הנוהל הישראלי הקבוע של פניה למשפחות החטופים, הצהרה סתומה של ראש הממשלה, הערכת מצב לגבי מצבו הנפשי של מזכ"ל החיזבאללה ואומה שלמה שמבלי יודעין שרויה בעצמה בעיצומה של התמוטטות פסיכיאטרית.

לאחר הודעה מטעם החיזבאללה כי "המו"מ תקוע", מודיע נסראללה: "כעת גם מצבו של אלחנן טננבוים אינו ידוע". טננבוים, הסובל מבעיות רפואיות והזקוק לטיפול תרופתי מתמיד, עובר גם הוא לחזקת "לא ברור", מה שבאחת מקפיץ את בני משפחתו ללשכת שר הביטחון לדרוש על נפשו.

לאחר העברת שתי גופות של אנשי החיזבאללה ללבנון, מה שנתפס כצעד "בונה אמון" לקראת המשך המו"מ, מודיע נסראללה כי ישראל וארגונו קרובים להסכם, ואינו נמנע, חודשיים לאחר מכן, בחודש נובמבר 2003, לאחר דיווחים כי העסקה הושלמה, לדרוש את שחרורו של סמיר קונטאר, רוצחם של בני משפחת הרן מנהריה. ישראל מגיבה ב"לא" מוחלט, רגע לאחר שהממשלה הכשירה את דעת הקהל הישראלית למחיר הכבד של העיסקה, בהתחשב בפרסומים על הנסיבות המפוקפקות בהן נפל אלחנן טננבוים בשבי.

ארבעה חודשים מאוחר יותר, לאחר תקופת המתנה מורטת עצבים נוספת עבור משפחות החטופים, מודיע המתווך הגרמני, הנס אורלאו, כי ישראל והחיזבאללה הגיעו להבנה בעניין חילופי השבויים. אל מול המיקרופונים של העיתונאים מודיע חיים אברהם כי עדיין לא איבד את התקווה לראות את בנו בחיים. הבוקר, לאחר שהופיעו צילומי שלושת הארונות ושודר הראיון עם טננבאום בערוץ "אל-מנאר", הוסר סימן השאלה מעל החידה באופן רשמי: שלושת הבנים מתים, טננבוים חי ונושם ומכין את גרסת ההגנה לקראת המשפט הציבורי בפתח. הישג מוסרי וערכי לישראל, ניצחון פוליטי ענק לחיזבאללה. יותר מזה, נוק אאוט פסיכולוגי מתמשך. ימים יגידו, אולם נדמה כי תמו, אך לא נשלמו, תעתועי נסראללה.