משולחנו של הדוד סם

בין "ענק הברזל" (מדובב) ל"טורפת הגברים" (לא מדובב) אפשר למצוא בימים אלו בהום סינמה גם שניים מהסרטים האמריקאיים הבולטים של השנה שעברה, שאף שיחקו אותה באוסקרים האחרונים, מה שמוסיף למומנטום העכשווי. גיא פינס יכול להיות גאה. גם "אמריקן ביוטי" של סם מנדס וגם "בנים אינם בוכים" של קימברלי פירס יצאו עוד בטרם התחלף המילניום, ומה שמשותף להם זה שהם עוסקים, כל אחד בדרכו, בניפוץ החלום האמריקאי. שניהם מנסים להראות למה אמריקה באמת הגיעה בסוף המאה העשרים ולחשוף קצת מהריקבון של החברה האמריקאית, שמהסירחון שלה היה נהוג פעם להתעלם בליל האוסקר בעזרת ניחוח השמפו המרענן של ג'וליה רוברטס. מיותר לציין ששניהם שווים צפייה נוספת גם למי שכבר פקד את אולמות הקולנוע בסיבוב הראשון.

אם "אמריקן ביוטי" עוקב אחר המסע הנואש של אב ובעל כושל מהמעמד הבינוני בפרבר אמריקאי מהוגן להגיע אל החופש (בעזרת פנטזיות על החברה הכוסית של הבת שלו וקצת גראס מהבן של השכן), "בנים אינם בוכים" נוגע באותו סוג של מסע נואש אל החופש, הפעם של בחורה בשם טינה ברנדון מנברסקה שהתחזתה לבחור והציגה את עצמה בתור ברנדון טינה. גם אם העלילה של "אמריקן ביוטי" היא בדיונית ומתרחשת בפרבר מבוסס כלכלית, בעוד שהעלילה של "בנים אינם בוכים" מבוססת על סיפור אמיתי ומתרחשת בסביבת ווייט-טראש ענייה ושכוחת אל של סמול-טאוון-אמריקה, בשני המקרים הסיפור למעשה זהה. בשני המקרים מתגלה החופש המובטח של אמריקה כאשליה כוזבת, ובשני המקרים החברה לא מאפשרת לגיבורים להגיע אל החופש הנכסף. מי היה מאמין שבימינו יש באמריקה עונש מוות לגברים מקריחים עם כוונות טובות שרוצים שוב להרגיש צעירים ונאהבים או לבחורות צעירות שבסך הכל רוצות להיות בנים ולמזמז לקלואי סביני את הציצי.