הכל התחיל ביום ראשון, אחרי הסופה הגדולה. לילך פרי, תושבת תל אביב, התחילה את הצעדה היומית שלה על חוף הים, בין הדולפינריום לבננה ביץ', כשפתאום ראתה משהו על החוף, שלא נראה כמו ערימת הלכלוך הרגילה שחיה בחופי העיר. "הגאות היתה נורא גבוהה וכמעט הגיעה לטיילת. ברווח שנשאר ראיתי מין ערימה. כשהתקרבתי ראיתי שזה כלב ים. עמדתי שם כמה דקות והסתכלתי ואז הגיעו עוד אנשים, שהסתכלו כמוני בתדהמה". לילך ניסתה לספר לחבריה על כלב הים, "אבל כל מי שסיפרתי לו, כולל סטודנטים לביולוגיה ימית, ניסה לשכנע אותי שאולי זו היתה לוטרה, או עכבר גדול או מדוזה חומה או אני לא יודעת מה. אני שחיתי וצללתי עם כלבי ים בדרום אפריקה וניו זילנד, אני יודעת איך כלבי ים נראים, ובגלל זה היה כל כך מעצבן. אבל מעבר להכל זה פשוט נורא עצוב לראות חיה כל כך נדירה אצלנו בחוף, אבל מתה".
אף אחד לא האמין לה שהיא אכן ראתה כלב ים. אחרים שראו אותו לא דיווחו, למרות שגוויתו נשארה בחוף עוד יומיים. רק ביום שלישי נודע הדבר ליניב לוי, חוקר ומנהל של המרכז להצלת צבי ים במכמורת. הוא קיבל מלילך את הפרטים ולמרות שעברו מספר ימים מאז שנפלט לחוף, החליט לוי להביא אותו למחמל"י, (מרכז חקר וסיוע ליונקים ימיים, המשותף לאוניברסיטת חיפה ובית הספר מבואות ים במכמורת). "מה זאת אומרת, לא משאירים כלב ים מת בשטח", מתפלא לוי על עצם השאלה.
גווית הכלב, שהיתה כבר במצב של ריקבון מתקדם, נותחה אתמול במחמל"י, ושם הובהר מעל לכל ספק של' לא הזתה, זהו אכן כלב ים, מסוג הנקרא נזירי, או בשמו המדעי monachus monachus. כיוון שכלב הים הנזירי יכול להגיע עד לאורך של שניים וחצי מטרים, ואילו הפרט שנמצא היה קטן בהרבה, כמטר ועשרים, מדובר ככל הנראה בגור צעיר. לוי לא מתחייב, אבל זו התיאוריה שלו לגבי שעותיו האחרונות של כלב הים הנזירי: "אני מעריך שזהו פרט צעיר יחסית, שהגיע מאוכלוסיית כלבי הים הנזירים המתגוררת באיי יוון הצפוניים. ככל הנראה, בגלל הסערה, אימו מתה או שהוא התנתק ממנה והתחיל לכת לאיבוד בים התיכון". כאמור הכלב הגיע מאוחר מכדי שניתן יהיה לקבוע את סיבת המוות, אולם לוי משער כי ייתכן שהוא נפגע בגלל זיהום במים או שאכל מזון מזוהם. דגימות די.אן.איי שנלקחו ממנו יוכלו לומר בוודאות מהיכן הגיע, עד לרמת המשפחה.
חיים מדגים, מתים מהדייגים
עומרי בן אליהו, חוקר במחמל"י ומומחה לכלבי ים נזירים מספר שבעל החיים הקדום הזה קיבל את שמו בגלל חיבתו למגורים במערות בעונות החמות. ה"נזיר" חי עם משפחתו המונוגמית, ולא בקהילות גדולות כמו כלבי ים מסוגים אחרים. אזור ראש הנקרה, על המערות שבו, הוא אידיאלי לכלבי ים, אולם הם נכחדו מישראל לפני כשמונים שנה. עד לסוף שנות ה-20 עוד התגוררה המשפחה האחרונה של כלבי הים הנזירים באזור חוף הבונים, אך גם היא לא שרדה. בשנות ה-60 נעלמו "הנזירים" גם מחופי לבנון וכיום הם חיים בשלוש קהילות בים התיכון באזור יוון ותורכיה. הם נעים ברדיוס של 900 קילומטר, ויכולים להגיע עד למצרים ואיטליה "אבל בישראל אין דגים והים מזוהם. כיוון שהם לא ציוניים ולא צליינים, אין להם ממש מה לחפש כאן", אומר בן אליהו.
כלבי הים מתקיימים מדגים. בניגוד לדולפינים, שלמדו כבר לא לפגוע ברשתות הדיג, כלבי הים עדיין נאבקים עם הדייגים, ומפסידים להם עשרות מהם נורו בשנים האחרונות בידי דייגים באזור תורכיה ויוון. כך הידלדלה אוכלוסיית כלבי הים הנזירים בים התיכון עד למאתיים פרטים, מספר שבן אליהו מגדיר כנמוך מהמסה הקריטית. "רעב קטן או זיהום מאוניה יכול לגמור סופית את כולם".