פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ציד של אנשים וחתולים

      יוסי וולפסון על הקו שמתחיל בתפיסת מהגרי עבודה וממשיך בהרג חתולים. מה עובר בראש למי שעובד בזה?

      הבוקר התחיל בשיחת טלפון מח'. בדרכו לבית-החולים, שם הוא עושה שירות לאומי, הוא נתקל בשוטרים שנותנים מכות רצח למהגר עבודה. הוא ביקש מהם להפסיק את האלימות. הקורבן ניסה לחבק אותו, בתקווה שכך יקלו את מכותיהם. אבל השוטרים תלשו את מהגר העבודה הגנאי מעל ח', המשיכו להכות אותו, והטיחו את ראשו אל דופן הניידת מספר פעמים. ח' ביקש את פרטיהם. הם העדיפו לקחת מח' את פרטיו הוא. את היום סיים ח' כשהוא נחקר כחשוד ב"הפרעה לשוטר במילוי תפקידו".

      באותו יום נעצרו בכפר-סבא חמש פעילות להגנת בעלי-חיים. גם הן הואשמו בהפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו. ההאשמה הייתה ניסיון להברחת חתולים ממלכודות מוות שטמנו להם פקחי העירייה. בשריקות, בצעקות, בהטלת אצטרובלים נאבקים הפעילים מזה כשבוע בהשמדה ההמונית של בעלי-חיים באזור השרון.

      השירותים הווטרינריים, שבמשך שנים התעלמו מקריאת העמותות למען בעלי-חיים להנהיג חיסון אוראלי של חיות בר נגד כלבת, מצאו עצמם מול שוקת שבורה. בניית גדר ההפרדה וכביש חוצה ישראל גרמו, כך נראה, לפגיעה בשטחי המחיה של חיות הבר (הלא מחוסנות), ועקב כך להגירה שלהן לכיוון השטחים המיושבים בלב השרון. מספר חיות בר נגועות בכלבת נמצאו באזור כפר סבא ונתניה. השירותים הווטרינרים, במהלך כמעט רפלקסיבי, החלו במה שהם באמת יודעים לעשות: להרוג את כל מי שבא ליד. כמה אופייני לחברה שלנו: כרגיל, הפתרון הוא כוח, ומה שלא מצליח בכוח - יצליח בעוד כוח. העובדה שהשמדת חתולים היא אמצעי בלתי-יעיל למלחמה בכלבת לא ממש מדגדגת להם, לשירותים הווטרינריים. גם לא קיומן של שיטות אחרות ויעילות בהרבה. שלא לדבר על זכותם של החתולים להמשיך ולהתנמנם בשמש החורפית על גדרות אבן ודשאים ירוקים...

      פקחי השירותים הווטרינרים עוברים מבית לבית. מי שמחזיק בכלב או בחתול חייב להסגירו להמתה, או - אם יפקיד 6,000 ¤ לכל בעל-חיים- להסגר ממושך. חתולים שחיים ברחובות נרדפים בידי פקחים מצוידים במקלות חנק ובמלכודות. החתולים המבועתים שנלכדו נלקחים למכלאות השירותים הווטרינריים ומומתים. כך בכפר סבא. בגבעת עדה ובנתניה הופקרו בשטח חתולים שהורעלו, גוססים ומפרכסים במשך שעות. פעילים שמנסים להציל את החתולים זכו לא רק להיעצר, אלא גם לספוג איומים (כולל איום בנשק) ולחטוף מכות משוטרים.

      אני שומע את הסיפורים ורואה את התמונות. אני מתקשר ל"מנהלת ההגירה", לברר מה רוצים מח'. במבוך המערכת לניתוב שיחות אני מגיע לשוטר שמסביר לי שהוא רק בודק דרכונים. הוא לא יודע מי יכול לעזור לי. "יש כאן מאה חמישים שוטרים". הוא רק עושה את תפקידו. גם הפקחית של עיריית כפר סבא רק עושה את תפקידה. אני נזכר בשיר של דונבן על החייל האוניברסלי: "הוא בן 31 והוא בן 17, הוא חייל כבר אלף שנים. הוא קתולי, הינדי, אתאיסט, ג'יין, הוא בודהיסט, בפטיסט ויהודי... אבל בלעדיו קיסר היה עומד לבדו: הוא זה שנותן את גופו ככלי למלחמה, ובלעדיו כל ההרג לא היה נמשך. הוא החייל האוניברסלי והוא בעצם האשם, כי פקודות לא באות כבר מרחוק - הן באות מפה ומשם, ממני וממך, ואחים, האם אינכם רואים: לא כך נשים סוף למלחמה".

      אני מנסה לחשוב מה עובר להם בראש, לשוטרי משטרת ההגירה שמטיחים ראשו של אדם בדופן הניידת. אני מנסה לחשוב מה עובר לפקחית בראשה כשהיא קמה לעבודה של תפיסת חתולים במוט החנק ושליחתם למוות. מה היא מרגישה כשהיא מצדו האחד של מוט החנק והחתול מתפתל בצדו השני? האם אין משהו בתוך תוכה שמתקומם, ובועט וצורח "לא!"? אני נע בין כעס לבין רחמים כלפי האנשים האלה. אני חושב על החברה שלנו: חברה שאזרחיה לא מכריזים שיש דברים שהם מעבר לקווים האדומים, שדגל שחור מתנוסס עליהם. ואני לא מתכוון דווקא לחברה הישראלית: הרי בכל רחבי העולם אנשים מתמסרים לשרת את הרוע, כהים לסבל שהם גורמים.

      משרתים מסורים לא חסרים לו לרוע, אבל "הדבר היחיד הנחוץ לו כדי לנצח הוא אנשים טובים שאינם עושים דבר". וישנם אנשים טובים שפועלים. ישנם אנשים כמו ח' שאינם ממשיכים ללכת כאילו לא ראו דבר. ישנם אנשים כמו הפעילות בכפר סבא, שיזהירו את החתולים מהמוות האורב במלכודת ויצילו את חייהם. ישנם פעילים כמו בנתניה, שאוספים את הרעל שפוזר ולוקחים חתולים לטיפול וטרינרי. הם מפריעים לשליחי ציבור. הם יירדפו על-ידי המשטרה. הם מוכים. הם נעצרים. אולי גם יובאו למשפט. אבל הם המצפון האבוד של כולנו.

      עו"ד יוסי וולפסון הוא פעיל בארגונים למען זכויות אדם ובעלי חיים.