5 סיבות סלבריטאיות לניתוח פלסטי

הכל החל ברצון להתקדם מהר יותר ולמשול בים, באוויר וביבשה באמצעות השיט, התעופה והרכב, עבור ברצון להאריך את תוחלת החיים, באמצעות הרפואה, ועד הרצון להפוך את החיים לפשוטים, נוחים וזמינים יותר – באמצעות הטכנולוגיה הביתית – מתמיד האדם במאבקו בבריאה. אך נדמה כי יותר מכל, תעשיית הניתוחים הפלסטיים, היא הערעור החצוף ביותר על סמכותו של הטבע להחליט מהו אדם וכיצד יראה. חמש אסכולות לתעשיית השיפוץ הכירורגי, כולן עלו על מסך המחשב שלכם, תוצאה של ידיעה שהופיעה אמש באתר החדשות של וואלה!: סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה, בן 71, שב לעבודתו בתום תקופת היעדרות של חודש, תוצאה של ניתוח מתיחת פנים שעבר.

מה צר לו, לסילביו ברלוסקוני, בהופעתו החיצונית, אין לדעת. ראש ממשלת איטליה, בעל אימפריית התקשורת הגדולה RAI, בעל קבוצת הכדורגל המפורסמת "מילאן" והאדם העשיר ביותר באיטליה, הוא אדם שמפורסם לא רק בטעמו הטוב בבגדים, אלא גם בחיבתו למותגי רכב ושעונים יקרים. אולם בגיל 71, בשיא כוחו הפוליטי אי פעם (ברלוסקוני הוא הנשיא התורן של הפרלמנט האירופי והנשיא האיטלקי האהוד ביותר בבית הלבן בעשורים האחרונים), בחר ברלוסקוני – שאמנם נודע גם בהתקפי קונדסות פוליטית ופליטות פה מבישות – ליטול חופשה בת חודש ולצאת למתוח את פניו. פרצופו החדש, עגול כחלמון אפרפר וזורח כלבנה שאננה, לא הותיר מקום לספק: האיש עשה הומאז' לזאזא גאבור. ומדוע? קשה להשיב. מעמדו של ברלוסקוני איתן בקרב המצביעים האיטלקים, אין כל מניע פוליטי של מיתוג מחדש או שמירה על רוח נעורים לצורכי תדמית פוליטית מאחורי המהלך. ברלוסקוני, נדמה, בחר למתוח את פניו משני טעמים: 1. יש לו את האמצעים. 2. הוא נעדר את הבושה. הצצה בתוכניות הטלוויזיה המובילות בערוצים שבבעלותו מגלים סגידה לפולחני יופי שטחיים, לדוגמניות מצועצעות ולזכרים מלוקקים. אפשר כי הראוותנות והנהנתנות של ברלוסקוני מתכתבת עם העולם הטלוויזיוני שברא והרצון שלו לשבת בכיסא המנהל של RAI ולומר: "נאה דורש – נאה מקיים". פני הערוץ כפני בעליו. במקרה זה: גם פניה של איטליה כולה.

שר של לפני הניתוחים הפלאסטיים הייתה בת הזוג המוכה והחבולה בזוגיות הבימתית והאמיתית של "סוני ושר". מספר להיטים גדולים (זכור בעיקר – I GOT YOU BABE), מספר לילות של אלימות והקשר הזה מיצה את עצמו. אז הביאה עצמה לעולם שר החדשה. שר שאינה יכולה להסתפק עוד בשינוי תספורת ובדיאטת מיצים כדי לשנות את תדמיתה התקשורתית, ולהשיל מעליה את שר הישנה. ניתוח להצרת ירכיים, להצרת עצמות הלחיים, לעיצוב האף, לחיטוב הישבן, לשרטוט השפתיים ועוד ועוד ועוד. שר החדשה, תוצר של חמש-עשרה שנות התערבות כירורגית מבחירה, הפכה לכוכבת קולנוע, סולנית ובעיקר אייקון רכילות – תוצאה גם של אומץ הלב שהפגינה במרפאות פרטיות וגם של העובדה שנתפשה כאחת מפורצות הדרך בתעשייה לתופעה, גם אם בינתיים, קמו לה מתחרים קיצוניים בהרבה.

אולי הדוגמא הקיצונית והבוטה ביותר הן לנזקים הגופניים הכרוכים בתעשיית הפלסטיקה והן לשילוב בין אישיות, המון כסף ותאווה לברוא אני חדש – היא זו של מייקל ג'קסון. אין כמעט דרך לאמוד במדויק את מספר הניתוחים הפלסטיים שעבר ג'קסון בחייו. מדובר, בהערכה זהירה, על קרוב לשלושים. החל באף המפורסם, דרך עצמות הלחיים המסויטות, השפתיים והסנטר. בתחילה הושמעה הטענה כי ג'קסון לוקה בהערצה לדיאנה רוס, הזמרת, וכי התחיל בניתוחים כדי לדמות לה. אחר-כך הושמעה גרסה כי ג'קסון הבהיר את עורו, תוצאה של התשוקה להפוך לא רק את עורו אלא גם את העדויות החיצוניות לג'קסון הילד שסבל אלימות מצד הוריו. מאוחר יותר נאמר כי ג'קסון סובל ממחלת עור שגרמה לו לדהות וכי הצבע החיוור שדבק הוא גוון המשחות שהוא מחויב למרוח על עורו. כך או כך, מייקל ג'קסון החדש אינו מזכיר – ולו ברמז – את זה הישן. מייקל ג'קסון יותר מאשר ברא יצור חדש, מחק את זה הקודם והעמיד את עצמו במצב בו שניהם מוטלים בספק.

פאמלה אנדרסון, כוכבנית טראש אמריקאית, נערת משמר המפרץ ועמודי האמצע של "פלייבוי", הייתה אף אחת, כלומר, אחת מרבות – בלונדיניות ובעלות דחף לעלות על רכבת התהילה – שהדרך היחידה שלהן לגעת בשמים של תעשיית דימויי המין האמריקאית הייתה להיות קצת יותר בלונדינית, בעלת חזה קצת יותר גדול. ואמנם, בגיל שופע הבריאות של 22, עלתה פאמלה לראשונה על שולחן הניתוחים והגדילה את שדיה, כמו גם עיבתה את שפתיה וסידרה את שערה. התמונות שלה, ארוזה בבגדי הים האדומים של משמר החופים הקליפורני, הפכו לסמלי תרבות אמריקאים והזניקו את פאמלה ממעמד של עוד בלונדינית, למעמד של "הבלונדינית". אנדרסון התייחסה לשינוי הופעתה החיצונית בדרך צינית ועניינית, כשהיא מונעת מכוח הבנתה את המשוואה: אפיל סקס קיצוני=מקום עבודה בתעשייה=כסף.

בשנות השמונים, כשמנחם בגין היה אלוהים וספי ריבלין סגנו – אנשים צפו, ממש, והושפעו, משידורי תעמולת הבחירות. פרס, המועמד מטעם מפלגת "העבודה" לראשות הממשלה עבר טיפול הגחכה שיטתי ואפקטיבי על ידי ספי ריבלין - טיפול אשר היום מודים גם הפרשנים הפוליטיים, גרם נזק רב, כמעט בלתי הפיך, לדימוי של פרס ולקריירה הפוליטית שלו. אחת הטענות שהושמעו כנגד פרס הייתה כי הוא נתפס כלא אמין אצל הציבור. הסיבה לכך: נטייתו להרבות בעפעופים ובמצמוצים. תחילה ביטל פרס את הגישה כי יש זיקה בין דימויו הציבורי לבין סיכוייו להיבחר לתפקיד, אולם משהכיר בכך, מיהר אל שולחן הניתוחים, שם "הורמו" עפעפיו ומצמוציו פחתו באופן ניכר. הנה האירוניה: למרות דימויו של נתניהו כמאסטר של מקסם שווא תדמיתי, היה זה דווקא שמעון פרס, יריבו הנתפס כאנכרוניסט בעניינים אלה, שפעל באופן כירורגי כדי להיטיב את מצבו בסקרים.