נאמני סדאם נוקמים במסגיר עודאי וקוסאי

ביתו של נוואף אל זיידאן בעיר מוסול בעיראק, שם הוסתרו עודאי וקוסאי, בניו של סדאם חוסיין, כבר אינו קיים. דחפורים "גילחו" את המקום והשאירו מאחוריהם אדמה חשופה, כאילו ביקשו למחוק כל זכר לאירועים שהתרחשו כאן. שישה חודשים חלפו מאז, ויחידה 101 שפיקדה על המבצע עומדת לטוס בחזרה הביתה. אבל במוסול לא שככו עדיין הדי אותו היום. מאז החליט זיידאן להסגיר את שני בניו של סדאם, שרויים בני משפחתו המורחבת בפחד.

ב-22 ביולי עם שחר, עזב זיידאן את ביתו שבשכונת אל בריד בעיר מוסול שבצפון המדינה. זיידאן נסע לכיוון בסיס הצבא האמריקאי, שם גילה לקצינים האמריקאים הנדהמים שעודאי וקוסאי, שני בניו מטילי האימה של סדאם חוסיין, נמצאים בביתו. בצהריים כבר היה הבית הרוס ועודאי וקוסאי מתים, ועמם שניים נוספים: מוסטפה, בנו של קוסאי, ושומר ראשו של עודאי, עבד אל סאמד. זיידאן בן ה-36 קיבל פרס של 30 מיליון דולר והוטס לחייו החדשים מחוץ למדינה עם אישתו, בנם וארבע בנותיהם.

כשמסר את בניו של סדאם לאמריקאים, בגד זיידאן באחד מהעקרונות החשובים ביותר במסורת השבטית: חובת המארח להגן על אורחיו. המשפחות בצמרת שבטו של סדאם, אבו-נאסר, שנאמנות עדיין לרודן, נדרו לנקום במשפחת זיידאן. שבועות ספורים לאחר המבצע התנוססו על הקירות במוסול ובעיר סינג'ר רשימות מודפסות של שמות 48 הזכרים במשפחת זיידאן, מלוות באיומים להורגם. מחוץ לביתו של אחד האחים התפוצץ מטען נפץ, ושני בתים אחרים נשדדו.

ארבעת אחיו של זיידאן נמלטו ממוסול לעיר אירביל הכורדית. הם מסרבים לדבר על מה שקרה. לדברי אבו מושתאק, בן דודו של זיידאן, עודאי וקוסאי הגיעו למוסול במאי, שבועות אחדים לאחר נפילת המשטר. נוואף זיידאן, איש עסקים, הזמין את האחים להתארח בביתו, שם הסתתרו 18 ימים. בליל ה-21 ביולי הופיע בבית סדאם, ונשאר עם בניו עד הבוקר. זיידאן, שהגיע למסקנה שעומדים להבריח את השניים מחוץ למדינה, הוציא את בני משפחתו מהבית, הסיע את אשתו ובנותיו למסעדה, ונסע עם בנו למחנה צבאי אמריקאי סמוך, למסור את המידע.

האיום על בני משפחת זיידאן מלמד שכשנה לאחר נפילת המשטר, מסוגלים עדיין נאמני סדאם לנקום באויביהם. האיומים מצביעים גם על מידת ההשפעה שיש למנהגים המסורתיים בריק השלטוני שנוצר בעיראק לאחר המלחמה.

מפקד המשטרה המחוזית, מוחמד מחמוד אל-ברהאווי, טוען כי אינו סבור שנשקפת סכנה לחייהם של בני משפחת זיידאן. לדבריו, "איש לא התלונן שקיבל איומים. אני חושב שלעודאי וקוסאי הגיע למות, משום שפגעו קשות כל כך בחברה העיראקית". עם זאת, מודה אל-ברהאווי שלמנהגים המסורתיים יש אחיזה עמוקה בתרבות השמרנית השלטת במוסול: "מנהג נקמת הדם ממשיך להתקיים, כמו בכל מדינת עולם שלישי. לא נתייצב נגד מסורת שבטית, אם היא אינה נוגדת את החוק. זה חלק מהמסורת של החברה שלנו".