יש מן של טבעול?

בדקות הקרובות נעסוק בתאולוגיה ובעלי חיים, זאת לרגל פתיחתו החגיגית של ספר ויקרא המשביז, הוא ספר הקורבנות. בבית המקדש חטפו מדי יום חיות תמימות לב ודקות בשר וקרעו את צורת אם אימם, לא כדי לאכול או לנגב עם חומוס, אלא סתם כך, קרבן לה'. לכאורה מדובר בעניין לא מוסרי שראוי לתנועת תנו לחיות לחיות להילחם בה, שכן הריגת חיות לצורך מיתי כמוה כהתעללות כת השטן בחתולים. מילא תאכלו, יאמרו החבר'ה הנחמדים מאגודת החתול, אבל סתם להרוג? האם כך עובדים את בורא עולם?

כדי להבהיר את עומק התפיסה היהודית יש לי סיפור קצר, אז גם אם לא תאהבו את המדור השבוע - סיפור בשווי פזמון של שמרית אור ישר בפרצוף קיבלתם: לפני כמה שנים ערכה אגודת חיות כלשהי הפגנה מול קיבוץ שגידל קופים למטרת נסיונות רפואיים. במהלך ההפגנה יצא אחד המשופמים מהקיבוץ ואמר למפגינים כי הוא לא ממש רוצה לנסח דעה בעניין הקופים והנסיונות הרפואיים, אך הוא מוכן לגלות כי בקיבוץ מגדלים גם עגלים לשחיטה.

מי שמאמין בחירות החיות עד לרגע בו הוא רעב, אינו אלא שוטה. הדיסוננס המערבי הזה, בין מה שמותר לעשות לחיה (לאכול לה את הצורה כמנהג קניבלים) ובין מה שאסור (מעילי פרווה ונסיונות רפואיים), מלמד עד כמה מבולבל העולם המודרני בתפיסתו את יחסי החיה והאדם. התפיסה היהודית נוקטת עמדה ברורה לגבי איסור התעללות בבעלי חיים והצורך לנהוג בבהמה בכבוד (הידעתם כי התורה מצווה לתת גם לחיה יום מנוחה בשבוע?), אך היא גם אומרת באופן ברור שמטרת החיה בעולמנו אנו (בגן עדן כולם אכלו טבעול) היא לשרת את האדם ולהעניק לו כוח לעבודת ה'. הקרבת קורבן חי לה', עבור המאמין, היא העילוי האולטימטיבי של החיה. הסוף הנעלה ביותר שיכולה פרה לאחל לעצמה הוא תחת סכינו של הכהן. פרה בלי מזל תמצא עצמה על מנגל בגן הוורדים. פרה שמתה בבית אבות, לא זכתה להגשים את יעודה האמיתי - למות למען האדם.

ומה עם צמחונות, אתם שואלים? ובכן, נדבר על כך בפעם אחרת (אני מקבל תשלום לפי מדורים, לא לפי נושאים), אך רק נזכיר את הרב קוק שמסביר כי הצמחונות היא ערך שהעולם בהחלט עורג לו, אך כל עוד הוא אינו בשל לכך, יכולה תנועת הצמחונות לשבש את ההכרה במה שמותר האדם מין הבהמה.


תסמונת דאום

אריאל זילבר בפירוש קשקש, אבל לא על כך חרצה הקהילה ההומו-לסבית את דינו. רבים קשקשנים בארצנו וזילבר לא עלה על כולם, אלא שבעוד התומרקינים מזפתים את הדתיים, זילבר זיפת את כולם חוץ מהדתיים. ועל כך יצא הקצף. אינני אוהב את עמדת הנחיתות הזו, אבל אלה הם החיים כאן, מרחק שתיית כוס פטל מבית לחם.