פועלת הניקיון נגד משרד רה"מ

למילה "רפורמות" יש השפעות מאגיות, כנראה. פוליטיקאים מטיפים לכך השכם והערב, כלכלנים ו"מומחים" למיניהם מצדדים בכך מעל כל במה, ויותר מכולם הפך זאת משרד האוצר למנטרה שלו. לרוב, מאחורי ה"רפורמות" מסתתרות סובסידיות נדיבות לבעלי הון (למשל, ה"רפורמה במס" של ועדת רבינוביץ'), פירוק העבודה המאורגנת (למשל, התכנית לבטל בחקיקה הסכמים קיבוציים), הפרטה חסרת מעצורים (הידועה בכינוי "פירוק המונופולים") וריסוק מדינת הרווחה (בשם "עידוד היציאה לעבודה"). משום מה, ככל שמתרבות ה"רפורמות" כך הולכים ומתרחבים הפערים החברתיים – בהכנסה, בחינוך, בבריאות וברווחה.

לפיכך, הנה הצעה אחת לרפורמה אמיתית, גם יעילה וגם צודקת, שלבטח לא תמצאו בספרי התקציב של משרד האוצר: לאפשר לעובדי כח אדם וקבלן, אשר המעסיק החוזי שלהם (קרי, חברות כח האדם, השמירה, הנקיון וכו') פגע בזכויותיהם, לתבוע את המעסיק האותנטי, קרי זה שהשתמש בפועל בשירותיהם. למה בעצם הכוונה?

ב-20 השנים האחרונות הפכה ישראל לאחת המדינות המובילות בהעסקת עובדים באמצעות חברות כח אדם וקבלנות. כ-10% מכח העבודה מועסקים כיום כך, בניגוד לכ-2%, למשל, במדינות אירופה. הסיבה: מה שהתחיל בצורך לאפשר "דינאמיות", "מוביליות בתעסוקה", "מתן מענה לפרויקט ספציפי" וכו' הפך לשיטה אדירת-מימדים להורדת השכר ולהוזלת עלות העבודה במשק. במלים אחרות, לאי-תשלום שכר כחוק. אין זו רק מגמה ישראלית: חלק מרכזי בכלכלה הגלובלית מבוסס על "גמישות", קרי על חזרה לדפוסי ההעסקה שהיו נהוגים המאה ה-19: ניצול מחפיר, עושק, העסקה בתנאים דמויי-עבדות. הנהנים הם, כמובן, בעלי ההון והתעשיינים, מי שנחשבים רשמית ל"קטר הצמיחה" ול"ראשי המשק". בישראל המדינה מעודדת בעצם את המנגנון הזה, ודוחפת עוד ועוד עובדים אל שוק עבודה שאין בו התארגנות, אין הסדרה קיבוצית, אין הגנה מפני פיטורין וקל להפלות בשכר ובתנאים. למעשה, המדינה היא אולי המעסיק מספר אחת של עובדי כח אדם: הממשלה, למשל, מוציאה במכרזים יותר ויותר תפקידים לחברות פרטיות שיספקו לה "שירותי כח אדם" – קרי, עובדים זולים, לא מאורגנים ומוחלשים (מרבית העובדים בחברות הללו הם נשים, מזרחים, עולים חדשים, פלסטינים וכמובן מהגרי עבודה). כדי לשלם מס שפתיים נקבע במכרזים כי החברה מתחייבת לשלם שכר כחוק. כאן מתחילה ונגמרת האחריות של הממשלה.

בפועל, תנאיהם של עובדי כח האדם והקבלן ירודים ביותר. הם סובלים מאפליה מתמשכת בשכר, בזכויות סוציאליות, בהגנה מפני פיטורין ובשורה ארוכה של תנאים בעבודה. למרות נסיונות שונים לעגן בחקיקה שוויון לעובדים הללו נותר מצבם קשה, והוא הולך ומחמיר ככל שהמצב במשק מדרדר. חברות כוח האדם, לרבות ענקיות דוגמת "מנפאואר" ו"השמירה", מנצלות את עובדיהן ופוגעות בזכויותיהם על בסיס יום-יומי. הממשלה, מצדה, יודעת, שותקת ואפילו מעודדת. כבר אמרנו: בעלי ההון, האינטרסנטים והמקורבים למיניהם גוזרים קופון נאה ונהנים. הגישה הצינית הזו מביאה, כפי שצוין, לפערים חברתיים אדירים (ישראל עקפה באחרונה את ארה"ב בדירוג הפערים), לעוני בקרב משפחות ואנשים עובדים, ולנזק כלכלי עצום בדמות הורדת כח הקנייה במשק, מיתון עמוק והגדלת האבטלה.

ולפיכך חשבנו להציע רפורמה משלנו: במידה והמעסיק הרשמי, חברת כח האדם או הקבלן, הפרה את ההתחייבות שנתנה במכרז, לא שילמה עפ"י החוק ושללה זכויות בסיסיות לפי חוקי המגן, יוכל העובד לתבוע את המעסיק האמיתי, המשתמש. למשל: שומר במשרד התחבורה, שלא קיבל שכר מינימום מחברת האבטחה דרכה הועסק, יוכל לתבוע ישירות את המשרד; מנקה במשרד החוץ, שלא קיבלה פיצויי פיטורין מחברת הנקיון, תוכל להיפרע מהמשרד; עורכת דין במשרד המשפטים, שלא קיבלה הטבות שכר מחברת כח האדם דרכה היא מועסקת, תוכל להגיש תביעה כנגד המשרד. בדרך זו, מס השפתיים הגלום במכרז לא יהיה סוף הדרך מבחינת העובד, אלא רק תחילתה.

רפורמה מעין זו תוביל לכך שהממשלה ומוסדות ציבוריים למיניהם יצטרכו לבחור בין העסקה ישירה של עובדים, לבין פיקוח הדוק על האופן בו עומדות חברות כח האדם והקבלן בתנאים להם התחייבו במכרזים. הדבר לא אמור לייקר את עלויות ההעסקה, שכן אם תבחר הממשלה באופציה הראשונה תוכל לחסוך את העמלה שהיא משלמת לחברות הפרטיות, ואם תבחר באופציה השנייה תצטרך רק להבטיח - בעלות מינימאלית - כי שלוחיה מקיימים את החוק. וממילא, התנאים עצמם להם זכאים העובדים הנם אותם תנאים המגיעים להם גם כיום עפ"י חוק, ועלות ההעסקה לא אמורה באמת להתייקר. כל זה נכון במידה והממשלה מכירה בכך שלעובדים מגיעות זכויות, ושניצול אינו צודק ואינו יעיל. לאור מדיניות הממשלה רוב הסיכויים כי נמשיך בעיקר להתבשר אודות "רפורמות" מסוג אחר.

הכותב הוא רכז חינוך והעשרה ב"קו לעובד"