אלפי תגובות לתקרית מיצב המתאבדת

צבי מזאל לא לבד. למעלה מאלף גולשים נתנו אתמול בדחף הבלתי נשלט לעשות מעשה, כלומר – להגיב על מיצג ההתנהגות הפרטי שנקט אתמול שגריר ישראל בשבדיה (ניתוק שלושה פרוז'קטורים והפלת אחד מהם – בכעס!) אל מול מיצב האמנות "שלגיה והשיגעון של האמת", שהוצג במוזיאון שטוקהולם, פרי עבודתו של האמן הישראלי (לשעבר – פיילר ויתר על דרכונו הישראלי בשנות השבעים) דרור פיילר.

ולא שאנחנו בוואלה! איננו מורגלים בציקלונים קדחתניים של תגובות, אחת לאיזה אירוע שנוי במחלוקת שמחייב, פשוט דורש, את תגובת הציבור. אלא שהפעם, בשל האינטרדיסציפלינריות, המולטי תחומיות, של העניין היה נדמה למעיין בצבא התגובות כי להוציא פריקת הזעם השגרתית על הגויים מהווה פרשת מזאל גם קרקע לדיון במתכונת של "כיכר העיר", המטפורית כל-כך. דיון של ממש, גם אם לא ישיר, בו מפורטות אסכולות שונות ומוצגות תיזות, ומטופלים נושאים משיקים לעניין. דיון שהיה נכון להחזיר כבומרנג ארוז אל ציבור הגולשים, כדי להכניס מעט סדר בדברים. תתכופפו, הוא מגיע.

אין ספור תגובות "כל הכבוד לשגריר", או בנוסח הפמיליארי המעודכן, "כל הכבוד לג'ינג'י", נקלטו בממשק של וואלה! הן הים המוחלט, כל היתר הן רק מפרשיות בודדות ששטות עליו. אין טעם להרחיב. דמיינו לעצמכם עולם מלא סימני קריאה. והסתפקו בכך. אולי בכל זאת, תגובה אחת מפורטת יותר, של אמיר, לעיונכם, ללמד על הלוגיקה של המצדיקים: "זו היתה פעולה נכונה לאותו רגע. אי אפשר לעבור בשתיקה על זה. אם זה תערוכה על רצח עם, אז לשם האיזון צריך להראות את קורבנות המעשה הנפשע של המחבלת. בכלל,הפרצוף שלה נמחק. למה מנסים לשחזר אותו ??"

להלן, דרישתו של מיכאל "לנתק מיד את כל הקשרים עם שבדיה הנאצית". תגובתו של "כל הכבוד לך מר מזאל" שמרחיבה את יריעת "ניתוק מיידי של כל הקשרים עם שבדיה", לצעד נוסף בדמות "ולעשות סיכול ממוקד לאומן". כמו גם תגובתה של "מכל משנאיי ארחק", שמכריזה, "אני נשבעת לכם בזה שרגלי לא תדרוך יותר לעולם בשבדיה וב"איקאה". וולבו, למצער, הוא כנראה מחוץ ליכולותיה הכלכליות. מגיב בשם ישראל אינו הולך סחור סחור. הסכיתו נא, "השבדים שיתפו פעולה עם הנאצים, הבעלים של איקיאה הוא נאצי לשעבר . תחשבו טוב לפני שאתם קונים איקיאה או אריקסון (זוכרים את התקרית עם הנציג שלהם בישראל)". אודליה פונה לממשלת ישראל במילים הבאות: "שבת או לא שבת, עכשיו להגיב!!". בתגובה שכותרתה, "שבדים ארורים". ואילו א', נפרד מיחסיו עם שבדיה במילים, "חבל, עכשיו אי אפשר יותר לזיין שבדיות". מה שנקרא, הפנמה מוחלטת של מדיניות שלא הוצעה ובוצעה, למפרע.

לא אחד ולא שניים התרשמו עד כדי כך מפרי ידיו של מזאל עד שבפרץ של התרגשות קראו לקידומו הזריז. גולש בשם "כל הכבוד ג'ינג'י" קרא לשר החוץ "למנות את מזאל לשגריר ישראל באו"ם באופן מיידי". אחר, בשם "עכשיו ומיד" קרא לראש הממשלה "למנות אותו עכשיו לשר החוץ במקום סילבן שלום". הגדיל להציע, גולש בשם "מעריץ!!!" שקרא לעם ישראל כולו, "לבחור את מזאל לראש הממשלה" וגם צירף סיסמת בחירות בכותרת לתגובה: "היידה בי, היידה בא, מי זה בא? ראש הממשלה הבא!".

מזאל, כדיפלומט מקצועי וכנציג רשמי של מדינת ישראל מחויב לקודים נוקשים של התנהגות. גם סוגיה זו לא הוזנחה על ידי הגולשים הסוערים. אלעד קובע בפשטות, "כך צריכים להתנהג כל נציגינו הדיפלומטים". ומוסיף, "יצאו, יראו וילמדו", הצעה לקורס מבוא במסלול הכשרת צוערי משרד החוץ. מגיב בשם "חבל שלא השתין לתוך הבריכה", קבע כי "ככה צריך שגריר להתנהג. חבל שלא השתין לתוך הבריכה". מגיב בשם קונקרט, מתקשה להכריע בין סיגנון לאידיאולוגיה: "השגריר טעה, כך לא מתנהג שגריר. אם כי במחשבה שניה.. צריך להשמיד את המוזיאון הזה. אבל הכל מתחת לשולחן ולא בגלוי".

לעומתו, מגיב בשם "גיגי הגדול" ממצליח להיות נחרץ יותר: "הוא פשוט דפוק. גם עם זבל אנושי כמו ה"אומן" הזה יש דרך למחות". גולש נסער בשם "פויה" מצליח להיות נחרץ יותר מכולם, " חוליגנים, ברברים, בהמות, ונדליסטים. איכס. תתביישו. שגריר חמום מח. אין לו פה שיכול להוציא מילים? רק ידיים שיכולות לעשות בושות?" ודור מציע לגולשים ולמזאל זווית התבוננות אחרת, "ככה לא מתנהג שגריר. עם כל הכאב, זה רק פוגע במאמץ להביא להזדהות עם ישראל. אם היה פשוט עוזב בשקט, לא היה המיצג הזה זוכה לכל כך הרבה חשיפה. חשבתם על זה??"

יהודי בשם "כחול לבן" ממליץ לסילבן שלום: " אין המחשה יותר מהימנה לעליבות נציגינו בחו"ל מאשר ההתנהגות האלימה של שגרירנו בשבדיה - יוחזר מיד לעבודה בשוק בארץ !" ואחר, בשם וולטיר מסכם בפסקנות: " השגריר הרחיק לכת הוא שם עצמו כתובע, שופט ומוציא לפועל... מה עוד שהוזמן כאורח לתערוכה.הוא יכול היה לנקוט בצעדים הפגנתיים כמו עזיבת האולם והחרמת התערוכה או פניה לבית משפט מקומי, אבל הוא העדיף להתנהג כמו ביריון - כך לא מתנהג נציג מדינה ריבונית המצפה להבנה מצד האיחוד האירופי ותמיכתו בעמדת ישראל. על ישראל להחזירו מיד ,להתנצל ולמנות שגריר במקומו כדי לייצג אותנו כמדינה השייכת למשפחת העמים ולא לבריון שכונתי הדומה יותר לזאב רוזנשטיין (הוא, אגב, מתנהג בהופעותיו הציבוריות כג'נטלמן אמיתי)".

הרוחות האנטישמיות המנשבות באירופה, לא הותירו את העם בישראל אדיש. נהפוך הוא. מבחינת העם היושב בציון, האנטישמיות האירופאית החדשה היא תופעה שפניה רבות, אבל תחנתה הסופית אחת: שואה נוספת. יהודי חרד בשם "חשבון פשוט" גורס כי העבודה של פיילר היא "מבשרת השואה הבאה באירופה", בכותרת, ובגוף התגובה מרחיב, "עבודת אמנות" זו בעצם מתירה את דמו של העם היהודי. השואה הבאה מעולם לא היתה קרובה יותר". גולש מפוכח אחר, בשם "זה כבר קרה", מנסח זאת אחרת, "אם לא תגנו ותכבדו את זהותכם יתייחסו אליכם כמו זבל - ואז אל מי תבואו בתלונות? טבע האדם הוא יותר רע מאשר טוב ותמיד יחפשו שעיר לעזאזל, בצדק או שלא בצדק - אל תתנו שיהפכו את עם ישראל לשעיר לעזאזל פעם נוספת - לא די היה בנאציזם? צריך לתת לאנטישמיות מתחדשת להרים ראש? תתחילו לחשוב ותזכרו - להיות לאומן זה לא פשע ואין פשע בהיותנו יהודים/ישראלים. אל תרשו שידביקו לנו שוב "טלאי צהוב וירטואלי".

גולשת נמרצת אחרת בשם "יהודיה ובת לניצולי שואה" מקדימה את המאוחר, "כל הכבוד לשגריר פעם אחת הלכו הורינו כצאן לטבח לא עוד!". לעומתה, גולש בשם "מה אתם דפוקים?" מציע זווית ראייה מעניינת לפעולתו של מזאל, "חבר'ה, מה אתם דפוקים. התערוכה בכלל לא היתה נגד ישראל. אתם משרתים את האנטישמים". ללמדכם על גמישותה של האנטישמיות ועל יכולתה להתאים עצמה לכל פעולה ישראלית, אפילו אי פעולה. מכל מקום, חובה לציין בשם מערכת וואלה!: כצאן לטבח לא נלך, לא משנה לאן.

מעשהו של מזאל עורר את הגולשים להרהר גם בסוגיית החירות האומנותית וחופש הביטוי בחברה דמוקרטית. מצ"ב שלל מסקנות: "שין" גורס כי, "טרור וחופש הביטוי לא הולכים ביחד", ומנמק בגוף התגובה, את הטרור יש לחנוק, ולא לאפשר לבטא אותו בכל צורה שהיא! התייחסות מכל סוג שהוא לטרור, היא פרס, היא מגבר ורמקולים לפשע המתועב הזה ששמו טרור. טרוריסט, להבדיל מלוחמי גרילה, הוא פושע. הוא רוצח. רוצח נשים, ילדים, זקנים ובכלל של אנשים תמימים. אי אפשר, ואסור לתת ביטוי למעשים שכאלה ולחיות האדם המבצעות אותם.טוב עשה השגריר. טעות גדולה עשו האומן ה"ישראלי", המוזיאון והממשלה השוודיים".

דויד, מבקש מהישראלים לבדוק בציציותיהם, לפני שהם שורפים דיסקים של אבבא, ואומר, "מה רוצים מהשבדים? בית המשפט הישראלי אישר את הקרנת 'ג'נין ג'נין', שהוא גרוע פי אלף מ"האומנות" הזאת ויש בו פגיעה בחיילי צה"ל". גולש בשם "בושה למדינה" מרחיב עד למקסימום את גבולות חופש הביטוי: "בושות למדינה אין פלא שכל העולם שונא אותנו. המעשה של השגריר ימח שמו זו חוצפה שאין כדוגמתה ונטילת חופש הביטוי. לכל אדם ישנה זכות להביע את דעתו ואם אני ארצה להביע דעה גם אם היא נוגדת את דעתם של אחרים אעשה זאת! אם אחשוב שרבין הוא מנהיג נאצי אין סיבה שאחשוש ליצור בובה שלו לבוש בבגדים של קצין נאצי(כפי שנעשה בעבר)(למרות שזה אינו מה שאני חושב)". ובאותה נשימה הוא מוסיף, "צריך לפעול למען חופש הביטוי באומנות ולהענשת כל מי ששולל אותה!" אליעד שרגא, לטיפולך.

למרות שניתן לשער כי איש מהמגיבים לא חזה במיצב האומנות, אלא התעדכן רק בתצלומים חלקיים, במקרה הטוב, הפרשנויות האומנותיות זרמו למערכת כמו מים. טלי התחילה בקטנה, "זו יצירת אומנות? זה גועל נפש". גיל שואל, "ממתי אמבטיה מלאה במים אדומים זו אומנות?" אך נותר ללא מענה. יוסי כורך פרשנות אומנותית ומטפורה מקראית בחן רב, "כפרעה במצרים, גם היום שונאינו רוחצים בדמנו". (נאה, נכון?) אלי מותח קו ישר בין אומנותו של פיילר לבין זו של אומן גרמני שנוי במחלוקת, מאמצע המאה, "לקרוא לעבודה של דרור פיילר אומנות זה כמו לכנות את מיין קמפף ספרות יפה".

בקו זה ממשיך גם לורנץ ומוסיף תמיהה משלו, "לקרוא למחבלת שלגיה, זה כמו לקרוא לאדולף היטלר השומרוני הטוב, לא?" ומיד מרחיב את הז'אנר, גולש בשם עמנואל ששואל, "להציג את ערפאת שוחה בדם ילדים יהודים, זו גם אומנות?" מוטי נרתם למאמץ הפיענוח האומנותי בדרך אחרת: הוא מציע מיצג אומנות אלטרנטיבי כקונטרה ליצירתו של פיילר: " צריך מייד לארגן מיצג אומנותי בתגובה, והנה הרעיון האומנותי של המיצג: בובת פלשתיני/ת שוחט ילדים וזקנים ישראלים עם סכין ומסביבו קהל של שבדים עם דגלי שבדיה וצלבי קרס עומדים, מתגלגלים מצחוק ומוחאים כפיים.אני משוכנע שניתן להרים את המיצג האומנותי הזה במהירות ולהזמין לפתיחה את שגריר שבדיה בישראל".

אזרח המכנה עצמו "פרולטר" מציג זווית ראייה אבסטרקטית לא פחות וטוען כי "אקט האומנות היחיד אתמול במוזיאון שטוקהולם היה של צבי מזאל. זה מעשה אומנות אמיתי! יש בו להט, תשוקה, אומץ לב ציבורי, יצירתיות, דמיון ואידיאולוגיה. בקיצור, כל מה שאנו מבקשים מיצירת אומנות להיות". גולש בשם "מתלבט" מודה כי לא הבין את יצירתו של פיילר ומציע/שואל את הגולשים: "מישהוא שאל את האמן למה הוא התכוון? מישהוא הקשיב שהוא אמר שהוא מגנה את הטרור? אולי הוא דווקא התכוון לרצח העם היהודי? או לרצח שני העמים?"

ואולי כאן המקום להביא את פרשנותו של פיילר עצמו לטקסט שלו: "הסירה לבנה, היא אולי האמת. והאמת, כידוע, צפה על נהרות דם ותמיד הייתה... בתמונה הזאת, עם הפנים הלבנות והשפתיים האדומות היא נראית כמו שלגיה. היא משמשת כסימבול ארכאי של טוב לב ומצד שני היא מפלצת. זה מה שקורה כשדוחפים מישהו לפינה. הוא הופך למפלצת".

בהרהור נוגע ללב על מצב האומנות בישראל, מציע אייל פיתרון יצירתי לבל יישנו מקרים כאלה בעתיד וגם חושף את שורשיה האמיתיים של השערורייה. לא נגענו: "אם המדינה תתמוך באמנים ישראלים, זה לא יקרה. את מרכולתם יכולים למכור האמנים המתוסכלים באירופה, תחת כותרות של שנאת-ישראל, וכך להציע לשונאי ישראל חסינות לכאורה נגד האשמות באנטישמיות. לא מדובר בשמאלנים קיצוניים, אלא באופורטוניזם רקוב". לימור לבנת, לטיפולך.