קצב, בקרית מלאכי כבר היית?

בתוכנית "ארץ נהדרת" מוצגת דמותו של הנשיא קצב כהתגלמות הנלעגות והבורות המביכה. נראה שבפעולותיו בימים האחרונים, כבוד הנשיא עושה הכל כדי לאשש את התדמית הזו.

משהו לא טוב קרה למשה קצב במעבר בין אפרוריותו הפוליטית למשכנו בבית הנשיא. האיש אשר היה מזוהה עם אג'נדה חברתית מוצקה ותדמית של לוחם ללא חת מעיירת הפיתוח הדרומית קריית מלאכי, הפך לפלקט ייצוגי, מנותק ומתנשא. החמצן המרוכז בבית הנשיא מביא עמו כנראה ניחוחות של טקסיות יתר, אשר ייתכן שהיא גדולה על קצב בכמה מספרים. אחרת קשה להסביר את מהלכיו התמוהים והכל כך לא נשיאותיים של השבוע האחרון.

עובדי עירית קריית מלאכי לא קבלו את משכורתם זה למעלה מחצי שנה. ראש העיר האחראי לקריסת העיר הוא אחיו הצעיר של הנשיא קצב, ליאור קצב, אשר יש להניח שאלמלא קרבתו ייחוסו והתגייסותו של האח הבכור לעזרה, ספק אם היה מקבל את תפקיד האחראי על הגינון, אבל ניחא. והנה הימים ימי מיתון כבד בארץ, ליאור קצב נושל מכהונתו הרמה, המשכורות לא שולמו – והנשיא שותק. הוא שתק בראותו את מחדלי אחיו, הוא שותק עכשיו אל מול תחינות האזרחים, תושבי עירו, ההופכים לעניי עירו. הוא לא רק שותק, הוא גם מסרב לפגוש אותם כאשר הם עולים אליו לרגל לירושלים, בתקווה לקבל איזו מילת עידוד או הצהרת תמיכה. אך קצב? יוק. הנשיא אפילו לא העז לסרב לפגוש אותם בגלוי, הוא נקט באקט מבייש של בריחה, דרך הדלת האחורית בחסותם של אנשי הביטחון, בריחה המעידה על רצונו להתנער מאותו ציבור אשר רק בזכותו קצב מכהן היום כנשיא.

במקביל להפניית הכתף הקרה הזו אל עבר תושבי עירו, וההתעלמות מהלנת שכרם של עובדי הרשויות המקומיות בכל הארץ, החליט קצב להפגין מנהיגות ברמות גבוהות יותר. ההזמנה המיותרת ששיגר לנשיא סוריה, בשאר אל אסד, מחדדת את התחושה כי הנשיא מתאמץ לשחק על המגרש של הגדולים למרות שאף אחד לא ביקש זאת ממנו, ויתרה מכך, אף אחד גם לא באמת מצפה זאת ממנו. אמנם קצב אינו הנשיא הראשון שנותן ידו בפעולות מדיניות. זכורים קודמיו, ובייחוד עייזר "הבלתי נלאה" וייצמן שהביעו לא אחת את דעתם על מהלכי המו"מ עם הפלסטינים. אך מה שנתפס כביקורת עוקצנית מכיוונו של וייצמן, או אמירה ממתנת מצדו של הרצוג המנוח, הופך אצל קצב לבלון נפוח של אמירה כוללנית חסרת תוכן אמיתי. הנשיא קצב כבר התבטא בעבר בעניינים פוליטים, אבל יש מרחק רב בין העברת ביקורת בונה על הסכמי אוסלו לבין הזמנתו של אסד לאיזה חומוס בפינתי. להזמין את נשיא סוריה לירושלים מבלי לקיים דו שיח מקדים, שליחים דיפלומטים או מתווך אמריקאי? האם קצב באמת מאמין שיש לו סגולות נסתרות? יותר מהכל ההצעה לאסד היתה סתמית כמו הודעה לתקשורת מטעם משרד יחצנו"ת, "ראו כולם, גם אני שותף לסבב השיחות, גם אני נותן ידי בכחש הספינים והמלל המודלף". אף אחד הרי לא חשב שאסד יענה בחיוב על הצעתו היחצני"ת של קצב (ספק אם קצב עצמו האמין בזה). אף אחד לא ציפה למפנה היסטורי. זה בסך הכל קצב" אמרו וודאי בוושינגטון; "כולה אל ראיס קצב" התאכזבו בדמשק; "נו טוב, זה שוב קצב" צחקקו אצל וייסגלס בחדר.

וכך נותר הנשיא עם סירוב מעליב מצד הסורי, התעלמות מהכיוון האמריקאי וכעס ובוז מהצד הישראלי. כבוד הנשיא, עזוב אותך מהפומפוזיות המעושה והרשמיות המזויפת, חליק עם הסכמי שלום עם הסורים. סע לקריית מלאכי ודאג למי שבאמת צריך אותך.