בשבת ייפתח פסטיבל דוקאביב

בשבת ייפתח בסינמטק תל אביב פסטיבל דוקאביב, פסטיבל בינלאומי לקולנוע דוקומנטרי והפסטיבל הגדול היחיד בישראל לז'אנר הזה. במהלך שבוע הפסטיבל, שזו השנה השלישית לקיומו, יוקרנו יותר מ-40 סרטי תעודה מרחבי העולם, ייערכו מחוות ליוצרים חשובים ותתקיים תחרות לסרטים מקומיים, זרים וצעירים (תיכון).

ההקרנה המרגשת ביותר בפסטיבל של השנה היא ללא ספק זו של "יומן מעודכן של דוד פרלוב", סדרה של שלושה פרקי המשך ל"יומן" המקורי, הנחשב עד היום לפאר היצירה התיעודית-אישית שנעשתה בארץ. בפרקים המעודכנים עוקב פרלוב אחר התבגרות נכדיו, בודק את תסמיני החגים של ישראל וחוזר לארץ מולדתו - ברזיל.

סדרת סרטים נוספת שאסור להחמיץ היא זו של כריס מרקר, אחד היוצרים התיעודיים החשובים בעולם, המפורסם ביכולת השילוב של הרובד הפוליטי-גלובלי של סרטיו עם דעותיו ותחושותיו האישיות. חמישה סרטים של מרקר יוקרנו בפסטיבל: "האוויר כולו צבוע אדום" - תיעוד של ארגוני השמאל ברחבי העולם בשנות השישים והשבעים, "ללא שמש" - דימויים מופשטים על רקע הגבול בין התיעודי לעלילתי, "הפסלים אף הם מתים" - קינה על אובדן תרבויות בשל הקולוניאליזם המערבי בשיתוף עם הבמאי הצרפתי אלן רנה, "הצד השלישי למטבע" - על מדינת ישראל בשנותיה היפות, ו"הבולשביק האחרון" - על הבמאי הרוסי אלכסנדר מדבדקין.

במסגרת התחרותית הישראלית יתמודדו השנה שמונה סרטים: "הטיול הפנימי" של רענן אלכסנדרוביץ'- על פלסטינים בטיול של שלושה ימים בישראל, "חלום לבנון" של נורית קידר - על סוחר לבנוני שמאז הנסיגה השתנו חייו, "כלות מאוקראינה" של נילי טל – על שני ישראלים הנוסעים לאוקראינה לחפש בנות זוג, "מחכים לצלאח א-דין" תאופיק אבו ואייל - על פלסטינים בירושלים, "עד החתונה זה יעבור" של אורן יעקובוביץ' ותומר הימן - על שתי חולות סיסטיק פיברוזיס, "צומוד" של איילת דקל - מעקב אחר ארבעה ילדים פלסטינים, "מכתבים ברוח, יוסי בנאי כותב ליקיריו" של רם לוי - מכתבים של יוסי בנאי לחבריו, מכריו וסלבס שהכיר, וכאמור "יומן מעודכן" של דוד פרלוב

סרטים ישראליים מעניינים נוספים שלא ישתתפו בתחרות הם "הורה 2000" של דן ונואית גבע, שעוסק בהתפתחות מוסד הריקוד בישראל, מהורה עד לטראנס, ו"מקום תחת השמש" של רונית ויס ברקוביץ, על התפתחות האמנות הפלסטית בישראל.

תוכנית נוספת של הפסטיבל היא "פוקוס דנמרק", במהלכה יוקרנו חמישה סרטים מהארץ הקרה, תחרות סרטים תיעודיים של תיכוניסטים, כמה סדנאות (אך ללא סלב משמעותי כמו אורחי הפסטיבלים העלילתיים הגדולים בארץ) ובעיקר אווירה אינטנסיבית של פסטיבל.