לא שמענו כבר את השיר הזה לפני כמה דקות?

כמו בספר "ג'ק פרושיאנטה עזב את הלהקה", גם לי היתה אותה תחושה עצובה כשהבנתי שהעילוי עוזב מיד אחרי "בלאד שוגר סקס מג'יק". הגיטריסט שהפך אחראי על האלבום הכי משמעותי של הלהקה אותה העריץ, נטש בשיא ההצלחה, ואף אחד לא הבין למה. עד שכולם הבינו שהוא מחק את עצמו לחלוטין.

כשדייב נבארו לקח את התפקיד עליו, גרר הדבר סקפטיות אנושית צפויה. בהמשך הגיעה ההבנה שהמקומות אליהם הגיעו הרד הוט צ'ילי פפרז ב"וואן הוט מינט" בכלל לא היו רעים. אבל בכל זאת, חשבתי, עם ג'ון (לא ג'ק) פרושיאנטה זה בטח היה יכול להיות פיק הרבה יותר נכון. הפנטזיה נמשכה עוד ועוד, וכל זאת תוך שהזמן מלמד כי נבארו ועגילי הפטמות שלו מחספסים את הלהקה בצורה שרק מגוונת את הגרוב.

ברגע ששמעתי שפרושיאנטה חוזר, מסוג הדברים שמעולם לא הנחת שיכולים לקרות, לא ידעתי נפשי משמחה. קצת כאב על נבארו, אבל בכל זאת, ילד הפלא אהוב הנעורים חוזר. תמיד יש לו מקום בבית. אכן, דילמה צ'יזית במיוחד.

"סקאר טישו", הסינגל הראשון מ"קליפורניקיישין", היה מצוין, והוחלט כי האלבום חייב להיות ברשותי ברגע הנחיתה. התלהבות ראשונית גרמה לי לשמוע את האלבום רצוף איזה שבוע וחצי, עד שהייתי מוכן להבין, באיטיות, שמדובר בתקליט הכי רע.

אז לא שאכפת לו, אבל כהרגלי בחול אני מתנצל כאן בפומבי: נבארו, היית מלך, ואני נשארתי אדיש ולא אמרתי לך מספיק פעמים שאני אוהב אותך. זה בטח לא עוזר גם קוסמטית כשזה בא ממני רק אחרי "קליפורנייקישן". באמת לא חשבתי שאי פעם פלי ינגן כל כך אנמי, שלאנתוני קידיס יהיה שיער כזה, ושג'ון, אלוהים, יהיה כזה מסריח אחרי גמילה. זה מרגיש כמו התפכחות מבגידת אלכוהול.

עכשיו פרושיאנטה הוציא אלבום משלו, "To Record Only Water For Ten Days". מי יכול להגיד שזה לא מסקרן? ובכן, מדובר ביצירה די אישית, מבנאדם שיצא מעסק הזוי במיוחד. המילים לשירים שבדיסק מרגשות ולא בנאליות, הלחנים מעניינים, אבל זה אלבום (שנשמע כמו) שיר אחד. הפקת הסוליקו מתבהרת כהחטאה, במיוחד בבחירת הביטים, וג'ון אמנם צף רוב הזמן, אבל לעתים לא רחוקות מתעקש להוכיח שהוא לא אמור לשיר. הקטעים המוזיקליים החמודים דומים לעצמם, ובדרך כלל גם קצת ל"סקאר טישו".

פרושיאנטה של תחילת העשור הזה מוכיח שיש לו זכות קיום בתור יוצר עצמאי, אולם לנוכח המקום בו הוא נמצא היום, זה אך הגיוני שהחיבור המחודש שלו עם הפפרז נשמע כמו שהוא נשמע. וכן, יש לו אחלה של זכות קיום, גם האלבום לא ממש רע, אבל בתנאי פתיחה שלא כוללים את שם המשפחה שלו, זה לא היה מעניין אף אחד.