ברכה, הגזמת

אם אמנם פנה סגן יו"ר הכנסת, מוחמד ברכה, על גבי נייר מסמכים רשמי של כנסת ישראל אל בית הדין הבינלאומי בהאג והציע לנדב את עצמו כעד וכקטגור במשפט עתידי שיתנהל כנגד מדינת ישראל, ראוי כי יו"ר הכנסת יפנה אליו בבקשה להתפטר מהכנסת או לחלופין יפעל לאלתר להדחתו באמצעות ועדת הכנסת.

אחת צריך לדעת: זכותו של האזרח הישראלי מוחמד ברכה לבקש לבוא ולעמוד בפני בית הדין הבינלאומי בהאג ולגרוס כי "בימים אלה מגיעה לשיאה מדיניות ההפרדה והכליאה בגטאות של מאות אלפי פלסטינים, באמצעות הקמת חומת ההפרדה, על אדמתו הכבושה של העם הפלסטיני. ישראל מונעת באמצעות הגדר מתן שירותים בסיסיים כגון בית חולים ובתי ספר, תוך שהיא מפקיעה עשרות אלפי דונם, עוקרת אלפי עצי זית והורסת עשרות בארות לשתייה ולחקלאות. מטרת תוכנית זו לא נועדה לספק ביטחון לתושבי ישראל כי אם להמאיס את החיים על הפלסטינים בתקווה שינדדו מזרחה. זוהי מדיניות של טרנספר זוחל". זכותו של כל אזרח ישראלי לפנות למוסדות בינלאומיים ולהשמיע את שוועתו, בתקווה שאלה יטלטלו את מדינתו הסרבנית מרבצה.

אולם אחת היא לפנות כאזרח ישראלי לבית הדין ואחת היא לפנות אליו כנציג נבחר של כנסת ישראל. ניתן כי ח"כ ברכה אינו עומד על המשמעויות המטא-פוליטיות של חברותו בכנסת ישראל. ניתן כי אזרח מודאג זה אינו מבין אל נכון במה שונה דינו של אזרח ישראלי משל חבר פרלמנט. ובכן, חבר פרלמנט (כאן המקום לומר כי הדברים מתייחסים לכל חבר פרלמנט, בכל מדינה) הוא דוברה של מדינה ונציגה, גם אם לשיטתו הוא דוברו של ציבור מסוים מאוד ששלח אותו לכנסת.

הדברים נכונים כאשר חבר הכנסת ברכה נואם על דוכן הכנסת, חבר בוועדה או פעיל בכל פעילות פרלמנטרית אחרת מבית. ח"כ מוחמד ברכה אמנם מחוייב בעיקר לאינטרסים של שולחיו, אם כי ניתן להאמין ולקוות כי יש בלבו גם תחושת אחריות לאומית רחבה יותר. תחושת אחריות לאומית רחבה יותר אינה בגדר בחירה כאשר ברכה משתמש בתוארו כח"כ ופונה אל העולם, לא כאזרח מוחמד ברכה, אלא כחבר כנסת וכסגן יושב הראש שלה.

או אז, בצאתו אל העולם, אם במשלחת פרלמנטרית מטעם ישראל להידוק הקשרים עם גיניאה שבאפריקה המשוונית, אם לצורך הקמת דיאלוג בענייני שיטות השקיה עם אל סלבדור ואם בהשתתפותו במינגלינג לא מחייב בלובי של בניין האומות המאוחדות, עליו לזכור כי על כתפו ומאחורי גבו תלויים לא רק הציבור הספציפי שלו, אלא מדינת ישראל כולה. גם אם ח"כ ברכה אינו נהנה מהכרה זאת, עליו להיות ער לה: מאזיניו ומתבונניו רואים בו לא את האזרח מוחמד ברכה, כי אם את כנסת ישראל ואת מדינת ישראל. ככה זה.

ועל כן, כאשר פונה ח"כ מוחמד ברכה לבית הדין הבינלאומי בהאג ומציע להוסיף את תרומתו למאמץ המשפטי הבינלאומי להפסיק את בניית הגדר – עליו לזכור כי הוא בוגד באמונו של ציבור רחב בהרבה משלושים אלף מצביעיו. במעשה זה הוא מועל בשישה מיליון אזרחים ישראלים, שחלקם הגדול, בוודאי, אינו רואה בו דובר ושופר. בזירת המשחקים של הפורמלי ומשחקי הטקסיות הבינלאומית, תואר "חבר פרלמנט" אינו תואר כבוד ריק מתוכן, אלא אסמכתא ציבורית ששמו האזרחים הישראלים בידי חברי הפרלמנט שלהם לייצגם נאמנה, תוך שמירה על האינטרסים הרשמיים של המדינה.

כאן בוודאי יתייצב מוחמד ברכה ויגיד: "האינטרס של המדינה הוא הסרת הגדר". אדרבא ואדרבא, יש לא מעט אזרחים ישראלים שבוודאי סבורים כך. הם, כמו גם מוחמד ברכה, מוזמנים להציע את תובנתם בעניין זה לבית הדין בהאג. אולם כל עוד ברכה הוא חבר כנסת, מוטב שיימנע מנקיטת צעדים פורמליים, משום שאלה עלולים להיתפס כדברים מטעם ציבור שלם, מדינה שלמה. והרי לא כך היא.

ועל כן, אלא אם ימשוך ח"כ ברכה את המכתב משולחנו של בית הדין הבינלאומי, עליו לנקוט בהגינות המתבקשת ולהתפטר מחברותו בכנסת. ואם בכל זאת יתעקש, צריכה כנסת ישראל להגן על עצמה מפני חברים מבית ששמים עצמם דובריהם של כל 120 חבריה ולשחררם מתפקידם. גם לציניות צריך להעמיד גבולות לעיתים, לגם לזילות כנסת ישראל וכח המשרה.