כבוד האשה וכבוד הנאשם

מאת עו"ד ציון אמיר

השר לשעבר יצחק מרדכי הורשע בשני מקרים של ביצוע מעשים מגונים בשתי נשים שהיו ביחסי עבודה עימו. אף אם נשמעים קולות ביקורת כנגד ההרשעה, מרגע שבית המשפט אמר את דברו, זוהי פסיקה מחייבת. העבירות בהן הורשע חמורות ונושאות בצידן עונש מירבי של עד שבע שנות מאסר בגין כל אחת מהן. זיכויו מהאישום השלישי הינו חסר משמעות מבחינה ציבורית עקב הטבעת אות קלון על מצחו של מרדכי, אך מבחינה משפטית יש להניח כי זיכוי זה יהיה נדבך חשוב בטיעוני הגנה בתהליך הערעור.

כעת יצטרך בית המשפט לדון בסוגיית העונש הראוי שיש להטיל על השר לשעבר. זוהי מלאכה לא פשוטה. מצד אחד מדובר במעשים חמורים של אדם רם מעלה שניצל, על פי ההרשעה, את מעמדו. בית המשפט ירצה אולי להדגיש כי מרדכי ראוי ליחס מחמיר בשל מעמדו, ולא ליחס מקל. מנגד, יצטרכו השופטים להציב לנגד עיניהם את עברו הצבאי המפואר ופעילותו הציבורית של מרדכי. השאלה היא האם, בשל רגישות הנושא בו הורשע, עצם הפעילות הציבורית של מרדכי צריכה לגרום דווקא להחמרה בעונשו.

בנוסף יש לזכור כי הרשעתו מתייחסת למקרים שאירעו לפני שנים רבות, דבר שיבוא לידי ביטוי במכלול השיקולים של בית המשפט. מתקדימים של בתי המשפט, ניתן למצוא גם מקרים דומים, בהם נמנעו השופטים מלהטיל עונש מאסר בפועל.

פסק הדין בפרשת מרדכי הוא ציון דרך חשוב במאבקה של האשה על שמירת כבודה. הוא מבהיר שכשאשה אומרת לא, אין מקום לשאול אותה למה היא מתכוונת. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהלינץ' הציבורי שהיה מנת חלקו של מרדכי מאז גילוי הפרשה. אלפי מילים נכתבו בכלי התקשורת השונים ושפכו את דמו, מבלי יכולת אמיתית של מרדכי להתגונן והרבה בטרם אמר בית המשפט את דברו. פרסום סיפורים מסמרי שיער מפי נשים שסירבו להתלונן או להיחשף, כמו גם החיבור בין המשטרה לכלי התקשורת, מסוכן לדעתי לא פחות מעצם המעשים בהם הורשע מרדכי.

המאבק על שמירת כבודה של האשה חשוב, אך עלינו ללמוד שבדרך יש גם לשמור על כבודו של הנאשם.

הכותב הוא עורך-דין המתמחה בתחום הפלילים.