"שחטו אותו, אבל הוא עוד יחזור בגדול"

מאת תולי שרגאי

רק שתי נשים ליוו היום את יצחק מרדכי לבית המשפט: בתו, והרבנית ברוריה, אחותו של הרב איפרגן, הרנטגן משדרות. רק שתי נשים, ועשרות גברים, שהצטופפו במסדרונות הצרים של בית משפט השלום בירושלים. גברים דומים זה לזה, בגיל העמידה, כהים, מוצקים, שקטים באופן מתוח. כל אחד אומר "אותי אל תראייני, אבל לאחרים יש הרבה מה להגיד". ואף אחד לא אומר, לפחות לא לפני הכרעת הדין.

כמה דקות אחרי השעה אחת בצהריים עולה מרדכי במדרגות המובילות לאולם בית המשפט. אולם קטנטן, לא יותר מארבעה מטרים על ארבעה, ופה ייקבע המשך חייו. אחרי שנה של משפט, הוא רזה מאוד, לבוש כהרגלו בחליפה כהה. רק אייל ארד, שהריץ אותו לראשות הממשלה בבחירות 99 הגיע כנציג מהעולם הקודם של מרדכי. בדקות שעוברות עד לכניסת השופטים, מרדכי נצלב על ידי הצלמים, הכתבים כבר יודעים שאין טעם לבקש ממנו לדבר.

השופטים מבקשים ממנו לעמוד על רגליו להכרעת הדין. הם מדברים על מרכיב האמון, שהוא המהותי ביותר במקרים מעין אלה, שהתרחשו רק בין שני אנשים, ללא עדים. אמון, כבוד, מילים שמרדכי נהג להשתמש בהן בבניית הדימוי הציבורי שלו. השופטים מרשיעים אותו בשני אישומים, מזכים בשלישי, מקרה הפקידה מלשכת התחבורה שפתחה את תיבת הפנדורה של יחסו של מרדכי לנשים. הפנים של מרדכי יכולים ללמד את הספינקס שניים שלושה דברים על חוסר הבעה.

כשהוא יוצא הוא מכריז שמבחינתו המאבק נמשך. מבחינת תומכיו מדובר בזיכוי. הרבנית ברוריה טוענת "הוא זכאי, אין בכלל ספק בכך. הוא יילחם והוא יוכיח לכולם". הרבנית, שמאמיניה מייחסים לה יכולת לקרוא מחשבות, ליוותה את מרדכי לאורך כל המשפט. אומרים עלייך שקראת את מחשבות השופטים והיית אומרת אותן למרדכי, זה נכון? "אני יכולה לקרוא, אבל הוא אף פעם לא ביקש שאני אגיד לו ". רמי שקלים, ד"ר לפילוסופיה יהודית וחבר קרוב של מרדכי, אומר בפשטות "זה משפט דרייפוס. שחטו אותו. הוא שפך את דמו למען עם ישראל, ועכשיו בית המשפט שפך את דמו, אבל הוא עוד יחזור בגדול, זה כבר קרה לו פעם אחת, והוא חזר". לפי התיאוריה של שקלים, הכל החל מהיום שמרדכי עזב את הליכוד. "חיפשו אותו, מאז שהוא עזב את הליכוד והפיל את ביבי יש אנשים שלא סולחים לו על זה". התומכים שלא רוצים להזדהות מדברים על קונספירציה של המשטרה. "מבזבזים עשר שנים על משפט דרעי, ועוד שנה על מרדכי, מה הפלא שאין זמן לחקור את העמותות של ברק?"

שקלים והרבנית ברוריה טוענים כי אפשר היה להביא לבית המשפט אלפי תומכים, אפילו עשרות אלפים, "אבל איציק לא רצה". לבית המשפט הגיעו רק כמה עשרות תומכים, אותם גברים שמלווים את מרדכי כל הזמן. בכניסה לבית המשפט עומדות רק כמה נשים מהמרכזים לסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שתמכו במתלוננת ממשרד התחבורה. הן מניפות שלטים וקוראות "איזה חלק מהלא, לא הבנת עד לפה?" מרדכי עובר על פניהן בדרך למכונית, תומכיו מתעכבים. "אלה, אפילו בכסף לא הייתי נוגע בהם", הם אומרים לעיתונאים, "לא ככה?". כאילו משפט מרדכי לא מהווה נקודת מפנה ביחס להטרדות מיניות בארץ. קל לחשוב עליהם כעל סוג מסויים של גברים שלא מבינים שהכל השתנה, זן הולך ונכחד, אבל לא נעים להיות שם בסוף משפט מרדכי.