מספר החיילים האמריקאים שנהרגו בעיראק מאז החלה מלחמת המפרץ במרץ 2003 מתקרב ל-500. מספר זה גדול מכמות האבידות אותן ספגה ארה"ב במלחמות שונות בעשורים האחרונים: מלחמת המפרץ הראשונה, בה נהרגו 315 חיילים, העימותים באפגניסטן, בהם נהרגו 99 אנשי צבא ארה"ב, וכן הקרבות בלבנון, סומליה, וקוסובו.
בסוכנות איי.פי. דווח, כי עד כה נהרגו בעיראק 494 חיילים. מרבית מקרי המוות אירעו מאז הכריז נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש על תום הקרבות ב-1 במאי. בביקורו בלונדון בנובמבר אמר בוש, כי אי ההצלחה להקים דמוקרטיה בעיראק יגרום סבל לאזרחים ויותיר את המדינה לטרוריסטים שכל מבוקשם הוא להרוס אותה.
למרות גודלו, קטן מספר האבידות האמריקאיות בעיראק ממלחמות בהן היתה מעורבת ארה"ב בעבר. במלחמת העולם השניה נהרגו 290 אלף חיילים, טייסים, אנשי חיל הים ונחתים אמריקאים. במלחמת האזרחים, נהרגו כ-620 אלף אזרחים, מן הצפון והדרום. במהלך מלחמת ויטנאם איבדו את חייהם למעלה מ-58 אלף איש, בקרבות ומחוץ להם.
אמצעי הפגיעה העיקריים באמריקאים - רובים ומטעני צד
במלחמת המפרץ הראשונה התאפיינה הלחימה האמריקאית בנשק מדויק ומתקדם טכנולוגית. בעזרת פצצות אלה, היה מסוגל צבא ארה"ב לפגוע במטרות ממרחק אלפי מטרים, מבלי לגרום לטייסיו להמצא בסיכון. בשנת 99' בקוסובו, השתמשו הכוחות האמריקאיים, שלחמו יחד עם כוחות נאט"ו, בהפצצות מן האוויר על מנת להכניע את יוגוסלביה. זאת, מבלי לאבד חייל אחד.
מנהיגי הטאליבן ובני בריתם מארגון אל קאעדה נכנעו באפגניסטן לאחר חודש של קרבות. בקרב זה ניצחו האמריקאים בעזרת פצצות מדויקות, אותן הטילו מן האוויר בעוד בני בריתם האפגנים בצעו את רוב לחימת השטח.
לעומת מלחמות אלה, מתגלה מלחמת עיראק הנוכחית כמלחמה מסוג אחר. מרבית הפגיעות בחיילי ארה"ב נעשות הפעם באמצעות נשק בלתי מתוחכם, כדוגמת מטעני צד, מרגמות ורובים.