נדיה כהן: המוסד הזניח הטיפול בעניין בעלי

נדיה כהן, אשתו של ה"איש שלנו בדמשק" אלי כהן, מגיבה לאיתותים המדיניים מכיוון סוריה ודורשת כתנאי את החזרת עצמות בעלה. "לאחר 39 שנים אני מסרבת להיות פסימית", אמרה נדיה בראיון לתוכנית "הבוקר השישי" ברדיו אמצע הדרך.

נדיה כהן מספרת על הזדמנויות שפוספסו להעלות את עצמותיו של אלי שנתלה בדמשק ב-1965 אחרי שנחשף כמרגל לטובת ישראל. "היו בעבר כמה הזדמנויות [ ...] כמו למשל לאחר מלחמת ששת הימים שהחזירו שבויים סורים, כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים. עד עכשיו אני לא מבינה איך קרה דבר כזה שהוא עוד לא פה".

נדיה שמרה עד עתה על חזות מאוד ממלכתית ונמנעה מלהשמיע ביקורת מוחצנת על מי שהיה אמור לדאוג לסיום הסיפור העצוב - הממשלה והמוסד. "מדינת ישראל היתה צריכה לנקוט בקו קשה ותקיף יותר, לא נותנים כלום עד שלא מקבלים, חבל שלא נהגו כך. ישראל לא היתה מספיק חזקה. הפעם הזאת הממשלה חייבת להעמיד תנאי לשלום - העלאת עצמות בעלי".

גם על המוסד שהפעיל את בעלה יש לנדיה כהן הרבה טענות. "אני רוצה שהמוסד, הבית ששלח אותו, ידברו איתי. חוץ מאפרים הלוי, אף אחד שם לא מדבר. יש שם מדיניות שאנשים עובדים בשבילם ואחר כך מישהו אחר מטפל בהבאתם ארצה", אומרת נדיה, "התשובה שקיבלתי לאורך כל השנים היתה ש'זה לא השטח שלנו' - אני לא מוכנה לקבל את זה [...] לא מוכנה לשתוק יותר".