ישנם אמנים שלא יוציאו לשוק שיר שלא נוסה קודם על בעלי חיים ממשפחת האדם. חלקם אף יפעילו קבוצות מיקוד של כאלה שלא נחשפו לאם.טי.וי, ובכל מקרה ישגרו לרדיו רק שיר שעבר ליטוף אצל דידי הררי. בציבוריות החרדית אין ולא יהיה רף שכזה, וטוב שכך.
עד לפני כמה שנים המקסימום שנעשה בעניין היה מיקס באולפן של גויים, רק כדי לוודא שלא הסתנן לאלבום המהוקצע סאונד של אמבטיה. מאז משקיעים האמנים החסידים יותר ויותר, ונראה שהנה הולכת ומוקמת אימפריה של להיטים. הראשון היה (ועדיין) MBD האגדי, הלא הוא מרדכי בן דוד, שהפיק עד היום עשרות אלבומים, שהולכים ומשתבחים ככל שעובר הזמן. וישנה גם גירסה מעודנת יותר, והיא מוכרת בשם אברהם פריד, כוכב שמתגורר בברוקלין אשר בניו יורק.
פריד, שממלא אולמות תוך כדי שינה, עבר את השלב שבו מתרשמים מנתוני מכירה של עוד כמה אלפי אלבומים. לפני שבועיים, בתחילת חודש אדר האקסקלוסיבי, השיק הבחור את אלבומו "יחיד ורבים". הטקסטים כולם מהמקורות, הלחנים מגוונים, ויש אפילו שניים-שלושה להיטים, אבל בשקט בשקט נלחשת השמועה שבעניין המכירות "זה לא זה".
זה מעט עצוב - בעיקר למי שרכש את הזכויות - אבל אפשר בהחלט להבין את המגמה. אברהם פריד קץ כנראה באלבומים מסחריים. אם בעבר הוא דאג לכך שכל אלבום יאכלס בין חמישה לשבעה להיטים לפחות, הפעם הוא ביקש לשוות למוזיקה שלו אופי אנין ומשובח, על חשבון הלהיטים המקפיצים. תארו לעצמכם את אתניקס מוציאים לשוק אלבום מרשים במיוחד אבל נטול להיטי קיץ מטופשים. מי יקנה? וזאת בדיוק הבעיה, אם כי במנגינה אחרת. אברהם פריד יכול להרשות לעצמו להפיק אלבום שונה ומשונה (שירים שקטים, לחנים ככה-ככה ועיבודים תמוהים), אבל שלא יתפלא אם המכירות בהתאם.
אבל יש באלבום רצועה שבשבילה שווה הכל; שיר שאת מילותיו למד פריד אצל לארי קינג, בבית הספר לעיתונות בניו יורק על שם יעקב אילון - "מי? מה? למי? את מי? מתי? איה? איך? ולמה?" - שאלות שכל עיתונאי מתחיל צריך לשאול את עצמו בעת שהוא מנסח ידיעה למערכת. העיבוד מדהים, הלחן משעשע עד מאוד, מה שמביא אותי לשאול את אותן שאלות בדיוק: מי אישר את העיצוב הגרפי? מה קרה לך אברמ'לה? ריבונו של עולם, למי מיועד הדיסק? איה הלהיטים? איך זה קרה? ולמה צירפו לאלבום את השיר "לחיים"?
קינדר'לך, העולם אינו מושלם.
ריבונו של עולם, מה קרה לאברמ'לה?
21.3.2001 / 10:04