שאקיל אוניל חזר לאורלנדו וניצח. לכאורה ידיעה פשוטה אבל המשחק הזה מגיע בדיוק אל תוך חרושת השמועות החזקה ביותר בליגה כעת, חרושת שמשתיקה את עניין ג'ורדן לחלוטין. מתברר שלמרות העובדה שהוא חתם בקבוצה רק השנה ולמרות שהפך השנה לכוכב ענק, האורלנדו לא מרוצים מטרייסי מגריידי. המאמן, דוק ריברס, חושב שמגריידי מפר את האיזון הקבוצתי שהוא מנסה לבנות באורלנדו בשנתיים האחרונות. מגריידי מודע לחוסר שביעות הרצון ממנו, מה שמסביר את התנהגותו האלימה בשבועיים האחרונים (נקנס והורחק משני משחקים אחרי תקרית מכוערת עם בובי ג'קסון מסקרמנטו).
העובדה שמייק מילר הרוקי ממלא כל ציפייה שהייתה ממנו והופך למיני כוכב, כמו גם תפקודם של דרל ארמסטרונג וטרוי הדסון, מספקים את ריברס בעמדת הגארד לקראת השנה הבאה, בעיקר אם לוקחים בחשבון את החזרה המיועדת של גרנט היל בשנה הבאה. אורלנדו מפוצצת בפורוורדים - פועלים שחורים. חסר לה איש גדול באמצע.
אז מה הקשר של שאק לכל העסק הזה? אוה. שאקיל אוניל עזב את אורלנדו עם חשבון פתוח: הוא הגיע לגמר אבל לא הביא אליפות. העסק שלו עם הלייקרס הולך להתפוצץ בקיץ הקרוב. אין שום סיכוי שהחבילה שלו עם ברייאנט תמשוך עוד דקה אחרי הפלייאוף. מגריידי וברייאנט היא הקומבינציה הכי קרובה לג'ורדן-פיפן, הקומבינציה האהובה על פיל ג'קסון. תעשו לבד את החשבון. לפעמים, אחת ועוד אחת זה באמת שתיים.
גברים שחורים יכולים לאמן
הנה עובדה: למרות ששחורים ובני מיעוטים מהווים את חלק הארי בהרכבי הקבוצות של שלושת מקצועות הספורט העיקריים באמריקה, הרי שמספר הכתבים שמסקרים אותם לא פרופורציוני אפילו למידתם באוכלוסייה הכללית. וכתב, צריך שהוא יגיע מאיזה מכנה משותף, שיבין למה אייברסון אוהב זהב, ואת התרבות של הגטו, ואת העובדה שאת החברים מהשכונה לא זונחים. זה הרבה יותר קשה אם אתה כתב שנולד בפרבר והלך לארבע שנים לאוניברסיטה והאינטגרציה היחידה שאתה מכיר זה מהצ'יזבורגר.
אז אם כתבים צריכים את זה, קל וחומר שהמחנכים והמאמנים וברמת הקולג'ים זוהי פונקציה שממולאת על ידי אדם אחד - צריכים רקע, שפה, הווי משותף כדי לתקשר עם שחקנים שחורים, כדי להבין את הבעיות שלהם ואת הסיבות שגורמות להם לפעול בצורה מסוימת. ועדיין, המאמן שבנה את ההגנה המפלצתית של בולטימור, הגנה שזכתה בסופרבול האחרון, לא הוזמן לשום ראיון עבודה ב-NFL. מרטי שוטנהיימר קיבל ג'וב אחרי שנה של פרשנות בטלוויזיה, ואחרי שבמשך שנים הוא חירב את קנזס סיטי. זו לא דוגמא בודדת. זה עוול שמדגדג בגזענות ברגע שמגלים שמספר השחורים שנמצאים בדרגים הגבוהים, היכן שהחלטות ובניות ארוכות טווח נעשות, הוא כמעט אפסי.
ולכן, הידיעה החשובה ביותר משני הסיבובים הראשונים של טורניר המכללות היא לא ההפסד של צפון קרולינה, לא ארבע הקבוצות שעלו לסוויט-סיקסטין מליגת הפאק טן, לא גונזגה, לא דייויד בלוטנטל הכוכב של דרום קליפורניה שהשתתף במכביה בקיץ, לא המשחקים הצמודים, הדמעות ורגעי האושר שבונים, כמו כל שנה, את הטורניר הנפלא הזה - הידיעה הכי גדולה היא שמשש-עשרה הקבוצות הנותרות, חמש מנוהלות על ידי מאמנים שחורים.
מאמנים שחורים מהווים קצת יותר משמונה אחוז מכלל המאמנים במכללות. במרץ, כשזה חשוב באמת, הם מהווים קצת יותר משלושים אחוז. בבית הדרומי ייפגשו ש'ון צ'ייני וטמפל מול ג'רי דן ופן סטייט (מה שמבטיח לפחות מאמן שחור אחד גם בסיבוב הבא), בבית המזרחי ייפגשו הנרי ביבי מדרום קליפורניה וטאבי סמית מקוניטקט (מה שמבטיח עוד מאמן שחור בשלב הבא). רוד ברנס, מאמן מיסיסיפי, משלים את הרשימה.