השועל הזקן

כבר שנים שקוקוץ' מנגן כינור שני (ולפעמים שלישי) לצד שחקנים כמו אייברסון, ג'ורדן ופיפן. שנים חלפו מאז עזב הכשרון האירופי הגדול בכל הזמנים (ויסלח לי אדון פטרוביץ' ז"ל) את היבשת. יוגופלסטיקה ספליט האגדית (ולא נזכיר את הפיאסקו של בנטון טרוויזו) נראית כחלום רחוק או זיכרון מעומעם ולפעמים נדמה שהגיבור נרדם או התנוון.

קוקוץ' ויתר על שלב הקולג'. אחרי שהפך אלוף אירופה וכיסיו התמלאו בכסף איטלקי, הלך הבחור הצנום לעיר הרוחות לכהן כמחליפו של "אלוהים", שהחליט לשחק בייסבול. הוא כמעט וקיבל את הקבוצה לידיים, ואפילו הועדף על פני האף של פיפן לקחת זריקות עם הבאזר.

עברה שנה, המחבט מאס במייקל ג'ורדן והגדול מכולם חזר לפרקט. המחליף הפך לעוזר. 20 דקות לערב ועוד פחות מזה נקודות, הפכו את קוקוץ' לעוד שחקן כדורסל. כוכבו של הקרואטי הלך ודעך.

אחרי שג'רי את ג'רי (ריינסדורף וקראוס) פירקו את החבורה המופלאה משיקגו לאחר האליפות השישית שלהם, קיבל קוקוץ' הזדמנות לשקם את הקריירה בפילדלפיה. אמרו שהוא יביא לקבוצה את הדבק שכל כך חסר לה אמרו שהוא ירגיע את אייברסון. אך בפועל הלך קוקוץ' ונמוג, כשהוא נזכר מדי פעם מה הוא שווה כשרוב הזמן ניתנה לו ההזדמנות לפתח את הטחורים בזכות הישיבה הבלתי פוסקת על הספסל. האם כך חולפת תהילת עולם?

הפרק הבא במעללי הקרואטי המנוסה נפתח ביום ההעברות האחרון של השנה ב- NBA. פילדלפיה רצתה סיכוי ממשי לאליפות אחרי פתיחה חלומית לליגה, וקוקוץ' נשלח לאטלנטה (ביחד עם ת'יאו רת'קליף הפצוע) על מנת לאפשר לאייברסון לשחק ליד סנטר לגיטימי (רת'קליף יהיה כזה בעתיד הלא רחוק). עיר האחווה והחרות קיבלה בברכה את דיקמבה מוטומבו (שעושה חיל, בינתיים) וקוקוץ' נשלח דרומה, לשחק בשביל טד טרנר, מרחק יריקה מליבה של אימפריית קוקה קולה ומושב קודקודי CNN.

רנסנס היא המילה שמגדירה טוב מכל את מה שעובר על קוקוץ' באטלנטה. אחרי עשרה משחקים במדי ההוקס, מתוכם שבעה בהם הוא פתח בחמישייה, קוקוץ' מדורג חמישי בליגה באחוזים מן השדה ושלישי בטריפל דאבל (שניים מעשרה משחקים), לזה תוסיפו 21 נקודות למשחק, שמונה ריבאונדים ושבעה אסיסטים בממוצע - נראה כי הקרואטי מצא סוף סוף נחלה.

הפעם האחרונה שבה קיבל כוכב אירופי את המפתחות לקבוצה ב-NBA הייתה בתחילת שנות התשעים – היה זה דראזן פטרוביץ' בניו ג'רזי. קוקוץ' מקבל כעת, אחרי שנים של עבודה קשה, את הלגיטימציה - אטלנטה היא כיום הקבוצה שלו, הוא בעל הבית.

פריחתם של האירופאים אינה דבר חדש באמריקה, זהו טרנד שממשיך כבר מספר שנים, לנו רק נותר לעצום עיניים ולדמיין מה היה אילו? מה היה אילו קוקוץ' היה מקבל קבוצה לידיים לפני חמש שנים? מה היה אילו מייקל לא היה חוזר מהפרישה ושולח את קוקוץ' להיות עוד אחד מהצוות המסייע? מה היה אילו כוכב הכדורסל האירופי הגדול בכל הזמנים לא היה כל כך חזק מנטלית?

אין לדעת. אבל בשביל טוני קוקוץ' העבר ההווה והעתיד - אחד הם. הוא שוב כוכב, ובעוד שנתיים יוכל לפרוש בשקט. את האלמוות הפרטי שלו אף אחד כבר לא יכול לקחת.