ענבל גבריאלי מול גילה גמליאל – סיכום ביניים

הכנסת ה- 16, שנבחרה בסוף ינואר, היא במידה רבה הקרובה ביותר לייצג, מאז ומעולם, איזו "אותנטיות" ישראלית. נדמה כי מעולם לא ישבו על תקן "נבחרי ציבור" אנשים קרובים כל-כך אצל הציבור, אנשים דומים כל-כך להיות "הציבור" עצמו. ועוד "נדמה" אחד: זה הטוען כי אין קרובות יותר מגילה גמליאל וענבל גבריאלי להיות נושאות הדגל של תופעה פרלמנטרית חדשה זו: הפיכת שערי הכנסת לפתוחים עבור כמעט כל אחד, ואת הישיבה בבית המחוקקים הישראלי לקלה וזמינה משאי פעם ניתן היה להאמין.

שתי חברות הכנסת הצעירות, כל אחת בדרכה, בסגנונה ובמאפייניה הססגוניים הייחודיים, מהוות הן דוגמאות לתופעה המדוברת והן אלטר-אגואים אחת של השניה. מצד אחד גילה גמליאל, פעילת הסטודנטים מגדרה, שבניגוד למראה האנטי-גלאמי שלה, הצליחה ליצור פרסונה מדוברת ומתוקשרת כהלכה, ומעברו השני של המתרס – מי שממותגת כיריבתה וכמתחרה שלה על משבצת "הפנים של דור העתיד הנשי הכל ישראלי" של הליכוד – ענבל גבריאלי, המלצרית לשעבר, נצר למשפחה ששמה נקשר בענף ההימורים ובתחום האפור של התחומים עליהם מוטב להיוועץ ביועץ משפטי בטרם כותבים דבר.

שתיהן, הן גבריאלי, בעלת הנוכחות הנשית המצודדת והמורגשת, המיניות המכופרת אך המתריסה, והן גמליאל, בעלת הגינונים הסטודנטיאלים שנדמים לקוחים יותר ממזנון מכללה אזורית מאשר מספריית הפקולטה למשפטים, מנסות לקנות לעצמן אחיזה בדעת הקהל, למצב עצמן כפוליטיקאיות לגיטימיות וכנשים בוגרות ולסלול לעצמן המשך קריירה פוליטי שיסתמך על דימוי תקשורתי מומצא מחדש, מנותק מזה שנאנסו להשתעבד לו בראשית דרכן.

שני החלקים של פרוייקט זה יסקרו את האזכורים הבולטים של השתיים בתקשורת, וינסו לאפיין את זהותן לאחר שנה בה עברו בתודעת הקהל ממעמד של איזוטריה פוליטית לשתי עובדות שרירות במפה הציבורית הישראלית ולנשים שמגדירות, כל אחת בדרכה, זו את זו ואת עצמן בנפרד.

גילה גמליאל. בת 29. תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ופילוסופיה, ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת בן-גוריון. דוברת עברית, אנגלית וערבית (חלקית). שירתה בצה"ל בראש צוות חוקרות בחיל האוויר והשתחררה בדרגת סמל. מכהנת בכנסת ה – 16 בתפקיד יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. כמו כן חברה בוועדת הכלכלה, הוועדה לפניות הציבור, ועדת החינוך והתרבות וועדת המדע והטכנולוגיה. לפני שנבחרה לכנסת כיהנה כיו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון (במשך 3 קדנציות), חברה באגודת הפילוסופיה הישראלית החדשה ושימשה בתפקיד יו"ר עמותת איסתא ליינס. מתגוררת בגדרה. רווקה. זהו כרטיס הביקור הרשמי של גמליאל, כפי שהוא מופיע בעמוד שלה באתר הכנסת.

שבועיים לפני הבחירות המוקדמות בליכוד, חשף תחקיר גלי צה"ל כי גילה גמליאל שעיקר תהילתה באה לה מעסקונה פוליטית ובחישה בענייני אגודות הסטודנטים, כלל אינה סטודנטית וכי המרצה שלה דיווח בשקר על נוכחותה בקורסים. אוניברסיטת בן-גוריון מיהרה להכחיש, גילה מיהרה להיעלב ועוד לפני שמישהו הספיק לומר "פרשת סיטי טאואר" כבר בחרו בה אנשי מרכז הליכוד למקום ה – 11 ברשימת הליכוד לכנסת (בבוקר המחרת אמרה כי היא נבחרה מכיוון שהיא "מייצגת קוקטייל מעניין של אישה, צעירה, אקדמאית ומנהיגת סטודנטים"), ח"י מקומות לפני גבריאלי, שהסתפקה במקום ה- 29. למותר לציין כי השתיים הקדימו בקלות ניכרת את נסיכת הבלונד פנינה רוזנבלום שנרשמה רק במקום ה – 39, המרוחק מוות לא מתוכנן, מינוי פוליטי יוקרתי או פרישה בנסיבות פליליות של ח"כ אחד מהרשימה, מהמושב הנכסף בכנסת.

לא חלף אפילו יום מאז נודעו תוצאות הבחירות בליכוד וכבר שבה וגעשה הארץ – בקטנה (למעשה, בפצפונת) – מהידיעה (11.12.02) כי גמליאל נחשדת בתכנון מהלך בו יועברו מאות אלפי שקלים מכספי סטודנטים לכיסה של חברה פרטית שהפיקה את אירועי יום הסטודנט באוניברסיטת באר-שבע. גילה מסרה בגמליאליות האופיינית לה כי "אין בדברים כל אמת". גם מיני פרשיונת זוטא זו נבלעה באבק כלא הייתה, עוד בטרם עשה העמוד באתר החדשות של וואלה! את הריפרש המתבקש.

"ממושקפת, דקת גזרה, לא מטופחת במכוון, ילדותית, ספגה גילה גמליאל בהנאה ובהתרפסות את ההצלחה הפוליטית", כתבה עליה עדה אושפיז בכתבת דיוקן בחלק ב' של "הארץ", יום לאחר ההישג בפריימריס. ועוד סיפרה עליה אחת השכנות: "תמיד נהגה לעזור לעיוורים, בחורה נהדרת, מגיע לה, לא מתנשאת, לא גדלה עם כפית של כסף, איזו קפיצה עשתה, איזה זינוק, זה אצלה בגנים, כל המשפחה שלה מוכשרים". ואמנם, אחיה, חיים – בן 45 – מכהן כיו"ר סניף הליכוד בגדרה.

בדיוק כשהיה נדמה כי כלי התקשורת השלימו עם גילה גמליאל, שב וניתר, כמו ג'ק המקפץ מתוך הקופסא, התחקיר התורן (שלישי במספר!) של גלי צה"ל בעניין הח"כית המיועדת. והפעם האשמה: "חשד, גילה גמליאל הציעה לסטודנט חברות בדירקטוריון תמורת תמיכה". (17.12.03) והתגובה הגמליאלית הפבלובית: "עלילה חסרת בסיס".

ב – 29.1.03 הושבעה גמליאל לשרת במסירות ובנאמנה את מדינת ישראל ולציית לחוקיה וכו' ולהלן נקראה: ח"כ גילה גמליאל. ב – 11.2.03 עוד דיווח גדעון אלון ב"הארץ" כי גמליאל הציגה עצמה "מבויישת" באירוע מפגש לימוד של זכויות וחובות חברי הכנסת לח"כים החדשים, אך רק פקעו תשעה ימים נוספים וכבר דווח כי גמליאל "השתלטה" על חדר באגף "הילטון" של הכנסת, בתואנה כי בא לה בירושה מבן דודה, הח"כ לשעבר אריה גמליאל מש"ס. רוצה לומר: איבדה את הבושה וגם הוכיחה כי שכנתה, מהכתבה של עדה אושפיז, צדקה גם צדקה כשאמרה "כל המשפחה שלה מוכשרים, זה אצלה בגנים". אבל למרות הגנים והכישרון אחת מהמהלומות הגדולות שהחטיפה גמליאל לעצמה, הייתה הופעתה המבישה בתוכנית "החוליה החלשה". הצמא לזמן מסך מפוקפק התחלף בשיטפון הבוז הציבורי ממנו נרטבה לאחר התוכנית

ב – 20.2.03 נפל דבר בדברי ימי התאחדות הסטודנטים הארצית כאשר גילה גמליאל מסרה את מכתב ההתפטרות שלה, תוצאה של תפקידה החדש – גם אם בעל פוטנציאל הבחישה הזניח משהו: חברת כנסת ישראל.

חמישה ימים לאחר מכן התעמתה גמליאל עם האלטר-אגו הפוטוגני והסקסי שלה אל מול עיני אורחות כנס שדולת הנשים של הכנסת. ח"כ גבריאלי, אשר נפשה נקעה מכל הדיבורים על גזרתה החיצונית קוננה על כך שנכנסה לכנסת הודות לאפלייה מתקנת ועל כך השיבה לה גמליאל, "אני לא נזקקתי לאפליה מתקנת, אני נכנסתי לכנסת במקום ה – 11 ברשימה". גבריאלי לא נותרה חייבת ושלתה טיעון לוגי-היסטורי מנצח מבאר הציניות המפורסמת שלה: "את קודמת מהמקום ה – 14 ל – 11, ואילו הליכוד היה זוכה רק ב – 12 מקומות, לא היית היום בכנסת". טיעון מסונכרן, גם אם מחורפן.

ב–3.3.03 (כמה עגול וטיפולוגי המספר הזה!) דווח כי ראש הממשלה החליט למנות את גמליאל לתפקיד יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולמעשה סימן את ראשית מיצובה העצמי של גמליאל כפמיניסטית מכוח המשרה וכמי שמעתה תקפיד להתבטא בכל עניין נשי, אם לא מטעמים אידיאולוגיים של ממש, לפחות תוך יישור קו עם אג'נדה בנוסח "התפקיד מחייב". המינוי גובה מיד בהבטחה מצד גמליאל "לשפר את מעמדן האישי והתעסקותי" של הנשים, והבטחה זו גובתה בהוכחה סותמת הפיות לבקיאותה בתחום: "הנשים באוניברסיטת בן-גוריון מהוות למעלה ממחצית הלומדות לתואר דוקטור, אולם רק כרבע מהן מחזיקות בתפקיד ראשי מחלקה". ועל כך נאמר: יודע סטודנט את נפש תעודת הסטודנט שלו. איש-איש ועולם הדימויים הפרטי שלו.

ב–13.3.03 החליטה גילה לטבול במים חדשים לה והצהירה כי תצטרף ללובי למען התרבות בכנסת ותתמוך במאבקם של האומנים, ובהחלטתם להשבית את מוסדות התרבות החל מחודש יוני. החלטה זו, כזכור, לא יצאה מעולם אל הפועל. שבוע לאחר מכן (18.3.03) נכנסה גילה אל תוך העולם האפל של הסחר באברים ויצאה מחוזקת מהעיסוק בנושא לאחר שהגיעה למסקנה: "יש לאסור על סחר באברים בישראל".

אבל זמן קצר לאחר מכן, כשהעזה למצמץ משהו בכיוונו של ראש הממשלה, איזו אבחנה שנוגעת לויתורים שאסור לישראל לעשות במסגרת מפת הדרכים, הושבה גילה למקומה הטבעי על ידי אבו עמרי בעצמו שרמז לה לשמור את דעותיה בעניין גורל ישראל לעצמה, או לישיבות התאחדות הסטודנטים. רק עלה (ולו בדרך אגב) שם הקוד "התאחדות הסטודנטים" וכבר שבה ח"כ גמליאל לעשתונותיה ובהינף קארה שחור החלה לבחוש בענייני מינוי יורשה בתפקיד יו"ר ההתאחדות הארצי. הישיבה לבחירת המחליף, שאליה התייצבה, תוארה על ידי ראשי אגודות הסטודנטים כ"קרקס של שחיתות", דבר שלא מנע מהיורש המועדף על גמליאל (שגיב אסולין) לזכות בבחירות, אותן החרימו מספר יו"רים של אגודות בשל מעורבותה של גילה בהליך.

באפריל של השנה חברה גמליאל לח"כים איוב קרא וחיים כץ ואיימה להצביע נגד התוכנית הכלכלית. נתניהו לא טרח להגיב ואפילו עומר ברנע, דוגמן הבית של חברת האופנה TNT, גיחך בנימוס בתגובה לקריאתה של גילה להפסיק לעשות שימוש באישה כאובייקט מיני, לאחר הדיון שהתנהל בוועדה בראשותה בהתכתבות עם הקטלוג הסמי פורנוגרפי, רבע מחרמן, של החברה. ברנע כינה את הגינוי של גמליאל "צבוע ודו פרצופי" וקרא לה ולחבריה לגינוי להתחיל ולעשות סקס. אגב סקס, ב – 28.5.03 תקפה ענבל גבריאלי את גמליאל על החלטה להגיש הסתייגויות מהתוכנית הכלכלית, למרות המשמעת הסיעתית שהטיל ראש הממשלה. גילה, עדיין צרובת עלבון המפגש הקודם ביניהן ("אם לליכוד היו 12 מנדטים, לא היית חברת כנסת!" הצליפה בה גבריאלי, כזכור) נקמה את נקמתה בישיבת סיעת הליכוד: "אני נבחרתי בזכות ולא בחסד", אמרה גמליאל לענבל ולא יספה, משוכנעת כי כולם יודעים בעצמם להבין את ההמשך.

בחודש יוני התייצבה גילה לצד ארגוני הנשים התובעים לאסור את הקאמבק המיועד של ערוץ המין המשוקץ "פלייבוי", וחודש לאחר מכן הוסיפה את שמה לרשימת ה"בעד" ביוזמה להציע לקורבנות אונס לתבוע את אנסיהן גם בהליך אזרחי. בחודש יולי נקשר שמה בפרשת ההצבעות הכפולות והיא אפילו נחקרה במשטרה בעניין, אבל כפי הנהוג אצלה, הכותרת של יום המחרת מחתה את זו הקודמת והפעם עלתה לראש שמחת הגמליאליסטים הידיעה כי ח"כ רוני בראון מהליכוד אמר לגילה כי אילו אשתו הייתה מביאה לו בת כמותה, היה נאלץ לרצוח אותה. העילה לקטטה – עיכוב הצעת חוק למינוי דירקטוריות בספורט. ספיח נוסף לפרשה – הציטוט הבא מפי ח"כ בראון: "אני שותף לבוז שרוחשים רבים מחבריי לסיעה לח"כ גמליאל. היא רודפת סנסציות כמעט מקצועית". תגובת גמליאל (לבראון): "אתה שוביניסט. אף פעם לא אהבת אותי", ולגלי צה"ל: "יש כמה גברים שחושבים לעצמם, 'מה זאת אומרת, אישה תגיד לי מה לעשות?' כן, היא תגיד!". והעם רואים את הקולות ושומעים את הגמליאל וממשיכים בשלהם, באדישות מה, יש להודות, גם אם משועשעת.

בדיון שנערך בוועדת האתיקה בחודש אוגוסט קבעה הוועדה כי בראון אינו מחוייב להתנצל בפני גמליאל על הדברים שאמר, מהטעם הידוע לכל דרדק שמתקוטט בשכונה: היא התחילה. והציטוט המדויק: "היא אמרה לי שלוש פעמים 'תסתום!'". מכל מקום, לאשתו של בראון שלום וככל הידוע אין לו בכלל בנות.

באוקטובר נפתח מושב החורף של הכנסת בקול תרועה דקה, מבחינתה של גמליאל, כאשר יו"ר הכנסת הודיע על כוונתו לבטל את הוועדה לקידום מעמד האישה. גילה גמליאל בתגובה: "הוא שוביניסט". בדיון שנערך לאחר מכן, תמך רוני בראון בהצעת היו"ר. גילה גמליאל בתגובה: "אתה שוביניסט". אוצר מילים דל וצפוי למדי, יחסית ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, הלא כן? בכל אופן, מי שמסכים עם ההערה האחרונה, גם הוא, אין טעם להתכחש לכך: שוביניסט.

בחודש האחרון, לאחר הוריאציה על תזוזה מדינית שניהל ראש הממשלה שרון מול התקשורת, הקשיחה גמליאל את עורפה והצטרפה לאלה מחברי סיעתה הטוענים כי מי שקורא לפנות ישובים, מקומו מחוץ לליכוד. והגדילה ועשתה, באקט נעילה לשנה האזרחית, ואפשר באקורד שכולו רמז לעתיד לבוא בשנה הקרובה, לחבור לתשעה חברי ליכוד אחרים שהצהירו כי במידה ותוחל תוכנית ההתנתקות החד-צדדית של שרון, יפרשו מהליכוד ויקימו סיעה משלהם בכנסת. לאחר רמיזות עצמאות רפות, החליטה גמליאל לזרז את יום הבאסטיליה הפרטי שלה. הימור פוליטי אומלל, או מהלך משמעותי בדרך להפוך לציפי לבני, ימים יגידו. בין הפורשים המיועדים, אגב, שם נוסף: ענבל גבריאלי.

הפרק הבא, שיפורסם מחר, יעסוק בה.