שבוע אחרי, במצרים עדיין רותחים על הפלסטינים

לפי הטון החריף והנאצות הקשות ניתן לחשוב שמדובר ביהודים, ציונים או סתם ישראלים. אבל העיתונות המצרית והערבית מלאה בימים אלו בהתקפות קשות ביותר נגד העם הפלסטיני, המתואר ככפוי טובה, בוגדני וטיפש. העילה היא כמובן ההתקפה על שר החוץ המצרי אחמד מאהר על ידי קבוצה פלסטינית בעת שביקר במסגד אל אקצה בשבוע שעבר. כזכור מאהר זכה למטר קללות ונעליים מצד התוקפים, שקראו לג'יהאד במצרים. על פי פירסומי מכון ממרי"י לחקר המדיה הערבית, עיתוני מצרים מנצלים את גינוי התוקפים להתקפה חריפה ביותר על הפלסטינים בכלל, לתמיכה ביוזמת ז'נבה ולהתנגדות לפיגועי ההתאבדות.

ביומון הממסדי "אל-מסאא", ניסה בעל הטור, מחמד פודה לעורר נקיפות מצפון בקרב הפלסטינים בכותבו: את האיש שבא למענכם אתם הכיתם וישראל היא שהעבירה אותו לבית החולים כדי לקבל טיפול. איזו בושה ואיזו חרפה אתם ממיטים על עצמכם ועל העניין שלכם?..." עורך היומון "אל-אח'באר", גלאל דוידאר מתחבר לתיאוריות הקונספירציה לפיהן פעלו הפלסטינים התוקפים בשירות ישראל. "קבוצת הפושעים הזו... היא חבורת בוגדים העובדים לטובת ישראל ולטובת כל אויביה של האומה הערבית... כן, אותם תוקפים חוטאים ראויים לקללת 70 מליון מצרים שצפו אתמול בלילה במעשה הפחדני הזה..."

סעיד סנבל, הכותב אף הוא ב"אל-אח'באר" מזכיר כי הפלסטינים לא החמיצו אף הזדמנות להחמיץ הזדמנות. "בגידה" היא מילה שימושית ביותר בלקסיקון הפלסטיני. הם השתמשו בה נגד ראש ממשלתם לשעבר, אבו מאזן שהעדיף להתפטר ולמשוך את ידו מן העניין; הם השתמשו בה נגד השר לשעבר, יאסר עבד רבה וחבריו שנסעו לז'נבה כדי להסכים על מסמך שלום שיבטיח חיי כבוד לפלסטינים. עוד לפני כן, האשימו הפלסטינים את עבד אל-נאצר בבגידה משום שהוא קיבל את תוכנית רוג'רס, שר החוץ האמריקאי. הם האשימו את אנואר סאדאת בבגידה כאשר הוא זימן אותם לועידה המרובעת במינהאוס. אילו היו מסכימים להשתתף בועידה או היו מקבלים את העקרונות של הסכם קמפ דיוויד, הם לא היו מאפשרים לישראל להקים את ההתנחלויות ואת גדר ההפרדה ולא היו נזקקים לכל הויתורים שהם מציעים היום!..."

אבראהים סעדה, העורך הראשי של השבועון "אח'באר אל-יום", היה החריף ביותר מבין המתבטאים, כשכינה את התקיפה "ניסיון ההתנקשות בחיי שר החוץ המצרי". וחזר עד לרצח סאדאת כדי להזכיר כי "העם המצרי לא ישכח גם שיאסר ערפאת רקד משמחה כאשר הוכרז על רצח הנשיא סאדאת... הגיע הזמן להגיד לרשות הפלסטינית 'לא. אלף פעם לא'". סעדה מציע לקיים סקר בקרב הציבור המצרי לגבי המדיניות הרצויה בנוגע לפלסטינים. "תוצאות סקר דעת הקהל המצרית יגלו לחברי מועצת העם עובדות רבות שנעלמות מעיניהם."

הטון הכללי הוא אכן האשמת הפלסטינים במצבם, הרבה יותר מהאשמתה של ישראל. ביומון "אל-אהראם", כתב צלאח מנתצר, כי "מצרים לא תתיר לאלה שהם אויבי העניין שלהם עצמם, אויבי זכויותיהם, אויבי מאבקם, להשיג את מטרותיהם. זהו מס שאנו שילמנו ומשלמים ואילו אותם אנשים אחוזי איבה וכפויי טובה המלכלכים את תדמיתם - מקומם בפח הזבל של ההיסטוריה."

חאזם עבד אל-רחמן, בעל הדעות הליברליות, כתב בטורו ב"אל-אהראם" התקפה חריפה ביותר נגד פיגועי ההתאבדות: "...האם חלאת המין האנושי האלה מסוגלים להשיג משהו עבור העם הפלסטיני? סביר להניח שהם, כמו תומכי פיגועי ההתאבדות, הראשונים שגורמים נזק לעניין הפלסטיני ומביאים מוות על העם הפלסטיני..."

ומרסי עטאללה, העורך הראשי של מהדורת הערב של "אל-אהראם", כתב: "...האספסוף הזה... עדיין רוצה לשבות את האומה במעגל הסכסוך. לא די להם בכל מה שנגרם לעניין הפלסטיני כתוצאה מההיגררות אחרי מנהיגי המלים שבמשך יותר ממחצית המאה הניפו את סיסמת השחרור המלא מן הנהר לים עד שכמעט ואבדנו הכל ופלסטין כמעט שנותרה ללא נהר וללא ים..."

ב"אל-נהאר" הלבנוני, כתב העורך הראשי ג'ובראן תויני: פעם נוספת מתברר לנו שהאויבים המסוכנים ביותר של הערבים הם ערבים, בדיוק כפי שהאויבים המסוכנים ביותר של העניין הפלסטיני הם פלסטינים שאמצו את הסרבנות וההקצנה הפונדמנטליסטית כדרך התנהגות. כמה פעמים הם כבר שירתו את ישראל במעשיהם? כמה פעמים כבר הצילה התנהגותן של קבוצות אלה את אריאל שרון וממשלתו?

יוצא הדופן בעיתונות הכלל ערבית היה עבד אל-בארי עטואן, העורך הראשי של היומון "אל-קודס אל-ערבי" שזוהה אידיאולוגית עם משטרו של סדאם חוסיין והפך עצמו לאויב המשטר המצרי. עטואן כתב למחרת התקיפה תחת הכותרת "נעליים של התרעה מוקדמת": "הנעליים שהומטרו על ראשו של אחמד מאהר... הם לקח לכל המנהיגים הערביים ונציגיהם שזלזלו ברחוב, בתביעותיו וברגשותיו והם מקשיבים כיום רק לממשל האמריקאי ולדרישותיו המשפילות לקיים נורמליזציה עם המדינה העברית, לשרת את האינטרסים שלה, ולהסתיר את מדיניותה הטרוריסטית.