אלמלא פציעתו של גיל נעמתי בהפגנת פעילי השמאל נגד גדר ההפרדה ביום שישי, יש להניח שרוב הציבור בישראל לא היה יודע אפילו שהיא התקיימה, כפי שהוא אינו יודע על שלל הפעילויות המתקיימות בארץ נגד הגדר. אמצעי התקשורת בחו"ל מסקרים בהרחבה את ההתנגדות לגדר, אבל בארץ היא זוכה להתעלמות כמעט מוחלטת. בניסיון להגביר את האפקטיביות של פעילותם, התאחדו לקואליציה משותפת כל ארגוני השמאל המתנגדים לגדר, הממוקמים על הגזרה שמתחילה משמאל לשלום עכשיו ומגיעה עד לאנרכיסטים.
יאנה קנופובה מ"קואליציית נשים לשלום" ופעילה בקואליציית הארגונים נגד הגדר, מסבירה כי "יש המתנגדים לגדר מבחינה פילוסופית, כמו האנרכיסטים למשל, שאליהם קצת קשה להתחבר, ויש המתנגדים לה מסיבות ביטחוניות, שזו התנגדות קצת יותר מקובלת".
מה לגבי הטענה כי הגדר מונעת פיגוע טרור?
"העמדה שלנו היא כי זו אינה גדר ביטחונית אלא גדר של סיפוח. הגדר יוצרת בעצמה פצצות אנושיות. אנחנו רואים לנגד עיננו את הדוגמא של דרום אפריקה בה ניסו לכלוא את השחורים בגטאות, וזה לא עבד".
באופן מוזר אולי, לקואליציית הארגונים נגד הגדר אין עמדה בנושא גדר בגבולות 67, המקובלת למשל על מרצ והעבודה. "אין עמדה נגד גדר בתוואי 67 מהסיבה הפשוטה שאין גדר כזו. הגדר היא מה שהיא, ואנחנו מתמודדים עם התוצאות שלה 400 אלף פלסטינים בין הגדר לקו הירוק, סיפוח שטחים חקלאיים והרס בלתי הפיך של החברה הפלסטינית", אומרת קנופובה.
בחודשים הראשונים להקמת הגדר התמקדה עיקר הפעולה בהסברה כלפי חוץ, לגופי תקשורת וארגונים כמו האיחוד האירופאי והאו"ם. לאחרונה מנסים ארגוני השמאל להביא כמה שיותר ישראלים לראות בעיניהם את הגדר, ואת תוצאותיה האיומות, לשיטתם. לקואליציה אתר אינטרנט משותף (הנקרא דווקא "אזרחי ישראל נגד הגדר") והם משתפים פעולה לעיתים קרובות, אך כל ארגון פועל בתחום משלו. גוש שלום ואינדימדיה, למשל, מתמקדים בעיקר בפעילות הסברתית בארץ ובחו"ל. תאעיו"ש, ארגון הפועל לשותפות יהודית ערבית מתמקד בשימור אדמות חקלאיות של פלסטינים שהופרדו מחלקותיהם (על פי החוק התורכי, המוחל בשטחים, אדמה שלא עובדה 3 שנים הופכת לאדמת מדינה). אנשי תאעיו"ש מעבדים את האדמות יחד עם הפלסטינים שנשארו מהצד השני של הגדר כדי למנוע את איבוד האדמות. "קואליציית נשים לשלום", גוף המאגד בתוכו ארגוני שלום של נשים ישראליות ופלסטיניות, מפעיל מספר פרוייקטים עם נשים מהצד השני של הגדר. "טול כרם למשל הפכה לגטו אחד גדול. אנחנו מפעילות שם פרוייקט מסחרי של מכירת שמן ע"י נשים, כדי שהכסף יגיע ישירות אליהן", מספרת קנופובה. כמו כן מקיימים הארגונים השונים כ-15 סיורים בחודש לישראלים באזור הגדר. "אפשר לתפור סיור לכל קבוצה שמאלית יותר, או מהמרכז. יש לנו מדריכים שונים".
"אנחנו מנסים לפנות אל דעת הקהל הישראלית. אנשים מאוד עייפים ומאוד פוחדים ורוצים שזה ייגמר כבר. הם לא מבינים שהגדר לא תפתור שום דבר. אנשים אומרים לי 'אתם מתווכחים על חמישה קילומטר לכאן או לכאן, ולא מבינים שמדובר בשלושה גטאות גדולים ועוד כמה גטאות קטנים. לא ביטחון ולא נעליים", אומרת קנופובה. לדבריה, בצד הפלסטיני יש רבים שתומכים בגדר בגבולות 67, אבל על זה, כאמור, אף אחד לא מדבר עכשיו.
אנרכיסטים
רוב החברים בקואליציה נגד הגדר רחוקים בדעותיהם ובפעילותם מהאנרכיסטים, אבל דווקא הם הצליחו לחרוג משולי התודעה הציבורית, ולהגיע אל הכותרות הראשיות. פעולותיה הפרובוקטיביות של קבוצת ("בשום אופן לא ארגון") "אנרכיסטים נגד גדרות", המונה כמאה איש, מתרכזות בפעולות אקטיביות בשיתוף האוכלוסייה הפלסטינית. באפריל האחרון הקימה הקבוצה אוהל מחאה נגד הגדר בכפר מסחה, סמוך לאלקנה. יונתן פולק, שהיה בין מפעילי האוהל מספר כי התקיימה בו נוכחות קבועה של ישראלים, פלסטינים ופעילי שלום זרים שעסקו בפעילויות הסברה. באוגוסט פורק האוהל, ועשרות פעילים נעצרו לאחר שניסו להפסיק את עבודת הבולדוזרים שעסקו בבניית חומת הפרדה בגובה שישה מטרים, שהפרידה בין בית בודד לשאר בתי הכפר.
הפעילים התפנו מהמקום אך המשיכו בפעולות כמו פתיחת שער בגדר בכפר עאנין, חיתוך כ-30 מטרים של הגדר ליד הכפר זבובה והפגנות שונות. לאחרונה הוקם אוהל מחאה נוסף בכפר דיר באלוט. "זהו כפר שהגדר תקיף אותו משלושה כיוונים. מהמאהל הזה יוצאים סיורי הסברה ופעילויות, כמו למשל הפעילות ביום שישי במסחה, שם נפצע ביום שישי נעמתי", מספר פולק.
בינתיים אתם נפצעים והגדר ממשיכה להיבנות.
"מוקדם עדיין להגיד. מאבק פוליטי הוא מאבק מתמשך. כשהתחלנו את המאבק אף אחד לא ידע מה תוואי הגדר ולא העלה בדעתו את הנזקים שהיא גורמת. כיום כל אחד בארץ יודע שהיא בעייתית".
"אנרכיסטים נגד גבולות" רואים את עצמם כחלק מהתנועה האנרכיסטית העולמית. את פעולותיהם הם מגדירים כלא אלימות, בעוד שלדבריהם, "דווקא הצבא הוא שנוקט באלימות". אי הציות לחוק עשוי להזכיר את הנגטיב האידיאולוגי המוחלט שלהם - נוער הגבעות. פולק לא מזדעזע מההשוואה. "יש איזושהי סימטריה. אני מכיר בזכות הדמוקרטית לאי ציות אזרחי כשהוא מגיע מכיוונים שאני מסכים איתם, וגם מכאלה שלא. את ההתנחלויות אני רואה כמעשה לא דמוקרטי, אבל אין לי בעיה עם ההתנגדות שלהם לפינוי". לעומתו, ליעד קנטורוביץ', חברת הקבוצה, טוענת כי אין שום מקום להשוואה. "יש שני הבדלים ברורים מאוד ביננו לבין נוער הגבעות. ראשית הם חמושים ויורים גם בישראלים וגם בפלסטינים. ההבדל השני הוא שנוער הגבעות זוכה לגיבוי כלכלי ואידיאולוגי של הממשלה בהקמת המאחזים הלא חוקיים". לדבריה יש להבחין גם בין המטרות השונות של אי ציות לחוק. "נוער הגבעות עושה זאת כדי לפגוע בזכויות אדם. אנחנו עושים זאת כדי להגן על זכויות אדם הן של הפלסטינים והן שלנו. בפעולות שלנו אנחנו מחזקים את ערכי הדמוקרטיה".
כאנארכיסט, פולק אינו מכיר כלל בזכותה של המדינה או רשויותיה להטיל עליו סמכות כלשהי, אולם בכל מקרה הוא אומר כי במצבה הנוכחי, ישראל איבדה את הזכות לטעון כלפיו על פגיעה בדמוקרטיה. "הגדר והכיבוש הם פגיעה גסה בזכויות יסוד של 3 מיליון אזרחים", אומר פולק. "אי אפשר לדבר על דמוקרטיה ועל פגיעה בדמוקרטיה במצב הזה. הגדר היא לא דמוקרטית בעליל. לכן בהריסתה אנחנו מגינים על הדמוקרטיה, לא פוגעים בה". קנטורוביץ' מוסיפה: "אנחנו לא מחכים לשינוי במדיניות ישראל, שאינה שומרת על דמוקרטיה וזכויות אדם הן בישראל והן בשטחים. אנחנו מנסים להתנגד בפועל ולעזור לפלסטינים להתנגד, כדי למשוך תשומת לב, שיראו שיש כאן בעיות. שלא נלך כצאן לטבח".