28 בחודש, חג הקצבאות

"עוני : אביונות, אומללות, דאבון, דוחק, דכדוך, דלות, חוסר כל, חלכאות, ייסורים, לחץ, מחסור מסכנות, מצוקה, נחיתות, סבל, עליבות, קלון, שפל". (מתוך: מילה במילה, איתן אבניאון)

"עני חשוב כמת". אמרת חכמים על העני שחייו אינם חיים.

מי שלא ראה את שמחת ה-28 בחודש לא ראה שמחה מימיו, זה היום הוא יום גדול לעניים שזכו להיות בין הזכאים לקבלת הבטחת הכנסה מהביטוח לאומי. ההתרגשות מתחילה כבר יום לפני, והשינה של הזכאים יותר שלווה ושקטה יען כי מחר אפשר לשלם חלק מהחובות למכולת, ולירקן, לערוך קניות הכרחיות כמו אבקת כביסה שנגמרה לפני שבוע, סבונים ואולי אפילו שמפו, קופסאות טונה זולות שפג תאריך התוקף שלהן, הרבה אורז וספגטי, והכי חשוב לחזור הביתה מהשוק עם צעצועי פלסטיק צבעוניים זולים ושטותיים לילדים, שישמחו קצת.

התכונה מורגשת בשכונות כבר מהשעות המוקדמות של הבוקר. הילדים שמתעוררים לתוך היום הגדול יודעים שאפשר לבקש לנדנד לבכות ולהתחנן לדבר אחד לפחות שהם נורא רוצים. האימהות מרשות לילדים לעשות מניפולציות, חלק מהילדים בכלל רוצה להישאר בבית כדי ללכת ביחד לבנק שם הם יפגשו את מרבית השכונה וכולם יצעדו ביחד לשוק כשהארנק מלא והציפיות גבוהות.

יום גדול ה-28 בחודש, נשים מתלבשות ומתאפרות יפה ויוצאות חגיגיות למרכז העיר, הגברים מעשנים נובלס ומתענגים על המחשבה שעוד כמה שעות הם יעשנו מרלבורו טעימה, עם עשן שמכבד את הטעם האמיתי של הניקוטין.

יום גדול.

מי שחייב כסף וכבר שבועיים צריך ללכת בשכונה בזהירות ובדרכים עוקפות, ולא לענות לדפיקות על הדלת, משחרר לעצמו קצת את החבל בצוואר וכל חוב שהוא יכול לכסות הוא מכסה וסותם להם את הפה לשבוע שבועיים. אלה שחייבים להם מתעוררים מוקדם יותר מכל השאר ומתצפתים על השכונה שאף חייב לא יברח להם ביום הגדול הזה. שומרים על הדרכים המובילות לבנק ומלווים כל חייב עד לפקיד הבנק. אחר כך בחוץ מתרחש הריב והמשא ומתן כמה זה יכול לשלם וכמה ההוא מוכן לקחת.

ישנם גם חסרי המזל שמגיעים לבנק עם ציפיות גדולות ומתברר להם שיש עיקול על החשבון מההוצאה לפועל או מעורך דין חסר לב. או שהביטוח הלאומי החליט לפתע שיש ספק בזכאות, או שנגמרה הזכאות וצריך להתחיל את כל הרישום מחדש, דבר שלוקח לפחות חודשיים שבהם לא מקבלים את הקצבה ואז אין ברירה חייבים ללכת לבית תמחוי או לגנוב.

אלה הכי מסכנים. כל אחד מבין אותם כי כל אחד עובר את הסיוט הזה לפחות פעם בשנה ומעניין לאן הולך כל הכסף שהם לא מקבלים חודשיים...

יום גדול ה-28, יותר גדול מהעשרים לחודש בו מקבלים את הביטוח הלאומי של הילדים, אבל זה ממש כסף קטן שכל הזמן הוא רק מוריד טיפה את האובר בבנק ואי אפשר לעשות בו שום דבר.

יום גדול ה-28 בחודש.

הנרקומנים מתעוררים עם קריז שברור להם שעוד מעט יהיה אפשר לשבור אותו. מהבוקר הם בתחרות עם האישה מי יגיע לבנק ראשון ואיך יחלקו את הכסף בין הצרכים שלה והמחלה שלו. יש בתים שזה יותר גרוע כי שם גם האישה וגם הגבר נרקומנים ואז הם כמו צוות לעניין מתחמקים מכולם ורצים לקנות כמה שיותר סם שיהיה להם שקט לפחות יומיים. קודם להזריק ואחרי המבול, זאת הסיסמא של ה-28 בחודש אצל הנרקומנים. הם יודעים שהם חרא של בני אדם, והצרות שהם עושים לאלה שאוהבים אותם מכרסמות להם את הנשמה, אבל מה לעשות הם אנשים חולים נגועים במחלה ממארת שהורגת אותם לאט ובטוח.

יום גדול ה-28 לחודש.

יום אחד של הקלה, של מנוחה, אחר-כך שוב אביונות ואומללות, שוב קור גדול בבית ובנשמה.

המאמר פורסם במקור באתר "קדמה"