לעקוץ את הדב הצהוב

תומר שי

נכון שבליגת הכדורסל שלנו גם השנה, כמעט כמו תמיד, האלופה ידועה מראש. נכון שלמרות ההצלחה של הגליל, המעידות של מכבי וכמה משחקים טובים פה ושם, הרי שליגת 16 הקבוצות היא עסק משמים למדי. ונכון גם שאם היה סיכוי כלשהוא להפועל ירושלים לתת פייט של ממש, הוא התנדף לאויר האולם במלחה כשהתחילו הצרות סמוך לתחילת העונה.

הכל נכון. אז דווקא עכשיו להתרגש? הפועל ירושלים מול מכבי ביד אליהו, בלי זר ובלי בוסמן שהוא בעצם זר (או שלא)? אבל למרות הכל, הדבר הכי קרוב שיש, במונחים של הכדורסל הישראלי, ליריבות עם מסורת של ממש - כזו שמושכת קהל, מסעירה את היציעים וזוכרת הסטוריה של מאבקים והפתעות - זה הדבר הזה: הפועל מול מכבי, אדום מול צהוב, ירושלים מול תל אביב, ומשחקי צמרת כמעט בכל עונה.

השאלה היא אם אכן יש לירושלים, בהרכבה המדולדל, כלים בעזרתם היא יכולה לסכן את האלופה. בנוסף לשחקנים ישראלים טובים, עם חיזוק בדמות הייווד וורקמן וטוני דורסי המנוסים, תצטרך ירושלים להביא לב גדול מאוד למשחק. כמו זה שניצח לה את המשחק מול הגליל, למשל. הפתעה של ירושלים תתחיל מומנטום חדש בבירה ואולי אף תפתח לירושלים את העונה מחדש. מצד שני, הפתעה היום רק תעיר את הדב הצהוב מרבצו.

מכבי ת"א כבר קיבלה השנה סטירות לחי שהעירו אותה והזכירו לה ש"אסור להוריד את הרגל מהגז", כפי שהגדיר זאת המאמן, פיני גרשון. מכבי רק רוצה להימנע מתקלות. מקדונלד ושארפ בכושר מצויין, שלף וצ'ורצ'יץ' נכנסו לעניינים והנפלד הוא תמיד אי של יציבות. לפי הכושר שהראתה הקבוצה במפגנים האירופיים האחרונים, הרי שמדובר בקבוצה בכושר מצויין, שבוטחת בכוחה ללכת עד הסוף גם באירופה.

אבל אירופה זה לא ישראל ודברים מוזרים עוד יותר כבר קרו העונה במסגרת הליגה במבצר של מכבי. היום ביד אליהו (21:00) עשוי להיכתב עוד פרק בסאגת היריבות העזה ביותר הצמרת בכדורסל הישראלי בעשור האחרון.