רגע, עשרת הדברות זה גם מטאפורה?

והפעם, רעים אהובים, שתי הארות לשתי פרשיות:
א.
בראשית הפרשה מצווה אלוהים על השבת, ככה שמי שלא ידע או לא שמע או סתם ברח מאחריות, הנה אני מביא את הציטוט המפורש: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה'". זהו זה, מהיום אין תירוצים.
כעת, טרם נביא את סיום הפסוק, הרשו לי להקדים ולספר לכם כי כאשר שמעתי לראשונה את "רוב הזמן את אשתי" של הגרוש שלמה ארצי, התפלאתי מאוד לנוכח שורה האומרת: "כבר ערב, הילדים לא חזרו מהגן". שלמה, אמרתי לעצמי, אינני רוצה להיות מבשר הרעות, אבל המעונות והגנים נסגרים בשלוש, כך שאולי, איך נאמר בעדינות, כדאי לבחון ברצינות מה קורה עם בן ועם ההיא שמשבחת ספרים בעיתון העיר. רק כשגדלתי הבנתי כי אצל ארצי אין טקסט ואין סאב טקסט. אצל ארצי יש רק מטאפורה. גם כשאלוהים אומר - הנה סיום הפסוק - "…כל העושה בו מלאכה יומת", הוא לא מבקש ממני להרוג אתכם, מחללי שבת לתיאבון. גזר דין מוות על מחלל השבת, גם מבחינה הלכתית טהורה, הוא גזר דין מטאפורי, סמל לחומרת החרבת יום המנוחה.

ב.
"ויקהל פקודי" הן שתי פרשות שיקראו יחדיו בשבת הקרובה בבית הכנסת הקרוב למקום מגוריכם. אם תוהים אתם על שום מה נכרכות שתי פרשיות יחדיו - ואני מכירכם עוד מימי הגימנסיה, אתם תמיד תוהים מדוע שתי פרשיות נקראות יחדיו, זו אובססיה אצלכם, להתקשר אלי בשעות מטרפות ולשאול על כך - דעו כי התורה, זולת היותה עניין היסטורי, מזכירה קצת את סדרני הרכב בקיבוצים: מה שלא יקרה, תמיד הג'יפ החדש יישאר ליד ביתם. איך שלא ייראה לוח השנה, את התורה יסיימו לקרוא בשמחת תורה. אחת לשנה, בדיוק מוכח, מסיימים יהודי תבל את התורה ומתחילים את הקוראן (מתחילים אותה שוב, סתם בדיקת עירנות). אלא מה? בגלל החגים יש יותר פרשיות משבתות, וחיבור פרשיות, הגם שתוקע הוא את המתפללים בבתי הכנסת לעוד כמה דקות, פותר את הבעיה.

תסמונת דאום

שנעצור את כל מי שלא מנע את רצח רבין, או שפשוט תאמרו לנו מי כן מנע את הרצח ונעניק לו מתנה גדולה?