אנרכיה? בכייף

עם השלטון, באה נפיחות הדעת. בעלי השררה מכניסים לעצמם לראש שאם רק יעוותו מספיק את הכללים, באמת לעולם יהיה חוסן ואיש לא יוכל להדיחם. הנביא עובדיה (זה מהתנ"ך, לא זה מהקמיעות) תיאר את זה יפה: "זדון לבך השיאך, שוכני בחגווי סלע מרום שבתו. אומר בליבו - מי יורידני ארץ?" אבל עובדיה מוסיף ואומר: "אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קינך - משם אורידך, נאום אדוני".

עובדיה דיבר בשם הסמכות האלוהית, אבל עיון חטוף בדברי ימי העולם מורה שגם לאנשים פשוטים יש מה לומר כשהשלטון מגזים בתפיסת תחת. העם הצרפתי קם והחל לערוף את ראשי האצילים, לאחר דורות שבמהלכם אלה חיו מעל לחוק. בארמניה נכנסו אנשים חמושים לפרלמנט וטבחו במחוקקים שהעלו להם את הסעיף. בגרוזיה קמו המונים, צרו על קרית הממשלה והכריחו את הנשיא שוורנאדזה להתפטר.

אני לא אומר שאני בהכרח תומך בצעדים מהסוג הזה, אני רק אומר שהם קורים. ומתי הם קורים? כשהאנשים שיושבים בשלטון משתכנעים שהם יכולים לצפצף על כל השאר. את הלקח הזה כדי מאד לחברי הכנסת, שהצביעו נגד הסרת חסינותו של ח"כ יחיאל חזן, לקחת לתשומת לבם. אם נגיע למסקנה שאיננו יכולים, במסגרת הכללים, למנוע מהם לירוק לנו בפנים - אנחנו יכולים לירוק בחזרה.

חברי ועדת הכנסת החליטו שהכללים לא חלים עליהם. אם לא מסירים את חסינותו של ח"כ אפילו כשהוא עצמו מסכים לכך, אז מתי כן? אם חברי הכנסת מצפצפים על הכללים כאשר הם לא נוחים להם, גם אנחנו יכולים במקרה של אי נוחות, לצפצף על הכללים שלא נוחים לנו.

אי לכך, במידה שבג"ץ או כל גורם אחר לא ישנה את ההחלטה השערורייתית הזו בהקדם, אפשר למשל להפסיק לשלם מיסים. קודם כל כי ככה בא לנו, ודבר שני כי משם, בסופו של דבר, מגיעים ה-30 אלף לחודש (לא כולל הטבות) של רוחמה אברהם, אהוד יתום, מוחמד בארכה ושאר האנשים המגונים שהצביעו כפי שהצביעו.

הבעיה היא שזה יצטרך להיות מרד מסים ארוך מאוד עד שייגמר לחבר'ה האלה מאיפה לגנוב, ובדרך עלולים להיפגע אנשים ומטרות חשובים הרבה יותר מרוחמה אברהם. לכן עדיף אולי לנקוט בפעולה מעט יותר ישירה: בואו נעלה לירושלים, כמה עשרות או מאות אלפים, נפלוש לכנסת, ניקח את החוצפנים האלה באוזן (כמו שעושים לזאטוט שמשתולל יותר מדי), ונזרוק את הישבנים המרופדים שלהם ישר לתוך תעלת הביוב הראשונה שנמצא. נכון, יש חוקים נגד זה, אבל הרי כבר הסכמנו ששברו את הכלים. אם הם רוצים לשחק באנארכיה – בבקשה. גם אנחנו יכולים.

האנשים האלה חיים על שני דברים: כבוד וכוח. צריך להבהיר להם שבדרך הזו הם ינחלו רק חרפה וביזוי. צריך להזכיר להם שאנחנו מקור הכוח שלהם, ושהוא לא יגן עליהם כשלגמרי יימאס לנו מהם. אז אולי הם יחשבו פעמיים. אם הם מצפצפים עלינו, זה עושה קצת רעש לא נעים. אם כולנו ביחד נצפצף בחזרה, ייפלו להם האוזניים. בואו ננסה – מה יש להפסיד?