מי שעוקב אחר מלחמתו הנחרצת של נתניהו בארגונים, הן אלו של העובדים והן אלו של הטרור, יופתע אולי לגלות כי נתניהו הוא בעצמו ארגון, כפי שמעיד שמו של אתר האינטרנט, netanyahu.org.
הארגון הוא למעשה "אזרחים למען נתניהו", והוא מפעיל את האתר מאז קמפיין הבחירות של נתניהו בשנת 1996. העידכון האחרון באתר הוכנס אתמול - נאומו של נתניהו בכנס הרצליה. יועץ התקשורת של נתניהו מסר כי הוא אינו קשור לאתר בשום דרך, אבל אין ספק, מישהו שם עובד קשה מאוד כדי להשאיר את נתניהו בתמונה.
אז מה מציעים האזרחים התומכים בנתניהו? אותו, כמובן, בשלל גרסאות. בעברית ובעיקר באנגלית (האתר ברוסית אינו עולה), בכתב ובעל פה, בארץ ובתפוצות. מאז ולתמיד. מכנס הרצליה לפריימריס לפני שנה, וממאמר בטיימס ועד לנאום שנשא נתניהו בחנוכת בית כנסת במלבורן לפני שנתיים, האזרחים עוקבים ומתעדים. תחת תמונה של נתניהו והסלוגן "נתניהו, חייבים לשנות את המצב" מוצע לקוראים נתניהו-ארכיון, נתניהו-תקשורת, נתניהו-כלכלה, נתניהו-פלסטינים ובעיקר נתניהו.
היו זמנים
האתר אמנם מעודכן לאתמול, אבל מבחינת עורכיו, הרוח השלטת בו היא נוסטלגיה לימים זוהרים יותר של ביבי, והזמן כאילו קפא בו מלכת, עד שישוב הביבי להעיר את הממלכה הרדומה. התמונות מתחילות בימי בית הספר היסודי, ממשיכות בסיירת ונגמרות בנתניהו כראש ממשלה וכשר חוץ. התמונות מזכירות כי פעם ניסו לבנות כאן משפחה ראשונה כמו שצריך התמונה המפורסמת של משפחת נתניהו נופשת באילת ומאכילה את הדולפינים וגברת ראשונה - שרה מחזיקה את "בנו היפהפה" של חבר מרכז. מהתקופה שאחרי הנפילה, יש רק תמונה של ביבי ואביו על רקע הגראונד זירו, כאחרוני התיירים. גם הביוגרפיה של ביבי כמו קפאה ב-99: הגירסא העיברית מסתיימת עם "פרישתו מראשות הממשלה"; הגירסא האנגלית קצרה אפילו יותר: היא מסתיימת בהשבעתו של ביבי לראשות הממשלה, בשנת 1996. כמו שאומר גבריאל גרסיה מארקס, החיים אינם מה שחיית, אלא האופן שבו אתה מספר אותם.
כפי שאפשר לצפות מביבי, פרק התקשורת מאלף במיוחד. האזרחים התומכים וגו' בחרו מוטו מספרו של סטפן צוויג, אנשים וגורלות, ומיקמו בו את נתניהו בין חברים בעלי שיעור קומה היסטורי דומה: "בראשית המאה לא היה ודאי אדם מולעג בעיר חובבת לעג זו (וינה) מתיאודור הרצל, ואולי עוד אדם דגול, שגם הוא פרסם לבדו, ועל דעת עצמו, רעיון מכריע בעולם: זיגמונד פרויד, חברים לגורל היו". הם וביבי, כנראה.
התקשורת אומנם עויינת ומסלפת, אבל אי אפשר לותר אפילו על פירור ממנה. האם גם אתם מתגעגעים לפעמים לתסכיתי הרדיו שנעלמו מהעולם? חפשו באתר את הטקסט הבא:
"גלי צה"ל. תוכנית: "נכון להבוקר". שעה: 8:08. תאריך 23 באפריל 2002. מגיש: רפי רשף.
רפי רשף: אנחנו לוושינגטון, לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שלום לך
בנימין נתניהו: בוקר טוב", וההמשך באתר. יש גם קבצי אודיו ווידאו.
ימינה חזק
אפשר גם לקבל את רשימת הפירסומים והספרים של ביבי (עם לינק באמאזון), ויש מכתבי תומכים נרגשים ("רציתי לדעת אם במצב הקשה הזה, אולי אתה זקוק לעזרה נוספת ממני. כי מאד חשוב לי שלמדינה יהיה טוב", כותב אביעד בר לוי ביולי השנה). אבל הפרק החושפני ביותר הוא פרק הקישורים באתר, בבחינת אמור לי מי הם קישוריך ואומר לך מי אתה. מהלינק לאתר הליכוד מתחילה היסחפות ימינה, דרך אתר "שנית גמלא לא תיפול", האתר ליכוד 1 (שדווקא מלכלך על התוכנית הכלכלית של ביבי), אתר "ישראל ביתנו", אתר "אמריקה במלחמה" (במימון מכון איין ראנד), ועד ל"מצדה 2000" אתר עם מסרים כהניסטיים למהדרין.
באתר מפורסמת פנייתו של נתניהו לבוחרים מהפריימריס ב-2001 להצביע עבורו, בזכות הישגיו בקדנציה הקודמת כראש ממשלה. יש דואר אלקטרוני וגם מספר פקס בהרצליה (ששניהם לא הגיבו לפניית וואלה! לקבלת תגובה). האתר הזה, הבנוי בדמותם של האתרים המלווים מועמדים לנשיאות בארה"ב, חריג בנוף האתרים הישראלים המוקדשים לאנשי ציבור (מי שרוצה לקרוא על שרון יכול לעשות זאת באתר ראש הממשלה, למידע על אנשי ציבור אחרים יש להסתפק באתר הכנסת היבשושי). דיוקנו של נתניהו כאתר האינטרנט שלו חושף אותו, או לפחות את דמותו בעיני מעריציו, כמי שנטוע רגל אחת במצדה 2000, ורגל אחת באמאזון אבל שתי הרגלים רצות בכל הכוח לקריית הממשלה.