מי שהלך, לא יראה זאת לעולם

לפחות שלושה הולכים: מייקל ג'ונסון, בן 33 ובעל תשע מדליות מהמשחקים האולימפיים ואליפויות העולם, הודיע שהוא פורש מיד לאחר משחקי הרצון הטוב באוסטרליה בקיץ הקרוב. ג'ונסון תמיד נחשב למתנשא, לאחד שלא רואה את המתחרים שלו ממטר מחוץ ובעיקר על המסלול. לא היתה שום אפשרות בעולם שג'ונסון יפרוש כשהוא רואה את הגב של מתחריו.

גם אלברט בל פרש, למרות שהוא לא מודה בזה. לבל, שחקן הבייסבול של בולטימור אוריולס, יש פציעה טורדנית שתמנע ממנו להתחרות שוב בספורט מקצועני. בינתיים, בולטימור הניחה את בל על רשימת הפצועים לחודשיים הקרובים. למי שלא מכיר את בל: מדובר באחד הכוכבים שהחזירו את קליבלנד אינדיאנס, הקבוצה של המינגוויי, אל צמרת הבייסבול, אבל בעיקר מדובר באחד מנושאי הדגל של כניסת האנטיפתיות אל הספורט המקצועני: בל הא לשחק ולהרוויח כסף; לא היתה לו שום מודעות לקהל שלו, לחבריו לקבוצה, ובעיקר לא לקהילה שבה הוא שיחק וחי.

גם לארי ג'ונסון עוד לא יודע שהוא הולך. הפורוורד של הניקס, השחקן שביטא את ההידרדרות המוסרית של הליגה וחזר למוטב בשנים האחרונות, נפצע שוב בגב הבוגדני שלו. הכדורים הרגילים לשיכוך כאבים, גרמו לג'ונסון למיחושי בטן ברמה שגרמה לו לא לצאת מהמיטה במשך כמה ימים ברציפות.

האקים אלג'וואן, החלום, גם הולך הביתה. לאולג'ואן יש בעיית דם בוריד בחלק התחתון של רגל שמאל.

קודם כל בקשר לאמינות של ההודעה: ריק ריילי, העיתונאי שהוציא את הבשורה, הוא אחד הכתבים הותיקים של ספורטס אילוסטרייטד. בשנתיים האחרונות ריילי קיבל את הדף האחרון במגזין ובו היה מנתח, בעט ציני ומבודח, את ענייני השעה בספורט. העובדה הזו גרמה לרבים להאמין שריילי רק כתב טור מבודח- ולא היא. ג'ורדן אכן חזר להתאמן, בארקלי כבר הוריד 15 קילו ממשקלו ואתמול, בהפסקה של שידור משחק בטי.אנ.טי שבה משמש בארקלי כפרשן, סר צ'ארלס די הודה שהוא חוזר לשחק בשנה הבאה ושזה הולך לקרות בוושינגטון.

למה ג'ורדן רוצה לחזור? מכמה סיבות:
א. ג'ורדן הוא אדם תחרותי בטירוף.
ב. נמאס לו להחזיק בעלות של קבוצה מפסידה
ג. הוא רוצה לנצח.

ג'ורדן גם רוצה להראות למקגריידי, אייברסון וברייאנט שהוא עדיין הטוב מכולם. ג'ורדן גם רוצה להשוות את מספר טבעות האליפות שלו לפיל ג'קסון.

עוד סיבות? ג'ורדן ראה את הקאמבק המפואר שעורך קלוד למיו השנה במדי קבוצת ההוקי של פיטסבורג פינגווינס. גם ג'ורדן רוצה. עוד: לפני תחילת השנה שעברה, סקוטי פיפן עבר מיוסטון לפורטלנד תוך שהוא יורה חיצי רעל לעבר מקצוענותו של ברקלי והמחויבות שלו לנצח. פיפן גם גייס את ג'ורדן כמי שאמר דברים דומים על ברקלי. פיפן וג'ורדן היו בעיקר חברים לקבוצה. ג'ורדן ובארקלי הם חברים לחיים. ג'ורדן חייב לבארקלי. ג'ורדן גם מחויב לליגה, ולליגה יש בעיות: היא לא מוכרת כרטיסים, והרייטניג של המשחקים בטלוויזיה צונח בלי מצנח.

וכמובן הסיבה הראשית: ג'ורדן באמת חושב שהוא יכול לקחת את וושינגטון עד הסוף. הוא שיחרר ממנה, רק לאחרונה, את רוד סטריקלנד וג'ואן הווארד ובקיץ הוא ייפטר גם ממיטש ריצ'מונד. לוושינגטון יש הרבה כסף מתחת לתקרת השכר ויש לה מעט מאוד ניצחונות. וושינגטון תוכל לרדוף אחרי כל שחקן חופשי והיא עומדת לקבל את אחת הבחירות הגבוהות בדראפט איכותי במיוחד (ג'ייסון וויליאמס, הרכז של דיוק, צועד בראש הכשרון). אז נכון שכריס וובר כנראה יסרב לחזור לוושינגטון, אבל וינס קרטר, בוגר צפון קרולינה, לא יכול לוותר על האפשרות לשחק לצד ג'ורדן. ומי שלא ילך לראות את קרטר וג'ורדן ביחד, עם בארקלי ברקע, יכול ללכת לישון.