אריק היקר, איך אני יכול לגעת בלבך?

לראש ממשלת ישראל,

הייתי רוצה לשאול את מי שיכול להשיב לי - איך אני יכול לגעת בלבך? מה עלינו לעשות כדי שיראו אותנו כשווים, כדי שימצאו דרך להקל על המשא הכבד שלנו, ולא יראו אותנו כאויבים, כאלה שיש לצוד אותם ברחובות, להתפרץ לדלתותיהם ולאסור אותם במיטותיהם לעיני ילדיהם.

אני נשוי לאישה קולומביאנית שפגשתי בארץ ויש לנו שתי בנות, שגדלות אצל הסבא והסבתא שלהם בצ'ילה ולא ראינו אותם כבר כמה שנים. כי אם נצא – לא נוכל לחזור. לרוב העובדים הזרים יש ילדים, כמוכם, אבל שלחנו אותם הביתה, או לא הבאנו אותם איתנו, כך שאיננו יכולים להיות איתם, לעבור איתם את הכניסה לבית הספר, לעזור להם בלימודים, לחייך איתם, לחלום איתם, כי עלינו להאכיל ולהלביש אותם, ומה שמרע את המצב הוא העובדה שאיננו יודעים מתי יתפסו אותנו, רק בגלל שאנחנו מנקים בתים.

הפועל הזר הוא פגיע מאוד, ונתון לניצול של המעבידים וסוכנויות כח האדם, שבמקרים רבים לא מתחשבים במצב בריאותו, ולא אכפת להם איך הוא חי והאם הוא יכול לעבוד 24 שעות ביממה. דוגמא לכך היא התאונות שקורות במקומות המגורים שלנו, שהתנאים בהם הם מסוכנים לעיתים קרובות. משכנים עשרים או יותר מהגרים בקרוון, מחרימים את הדרכון, נותנים טיפול רפואי גרוע ומפחידים באיומים של הלשנה למשטרה.

לא הגענו לכאן כדי להישאר או כדי לתפוס מקום. לא לנו בארץ הזאת. כל רצוננו הוא להייטיב את עתיד משפחתנו, לתת הזדמנויות חדשות לילדינו, ולקבל ביום מן הימים יחס של כבוד, כמו של בני אדם, כמו של שווים.
אם אנחנו שווים בפני האלוהים, למה לא בפני החוק?

פטריסיו, פועל זר מצ'ילה


עורכת הסדרה: תולי שרגאי