רוקדות נגד הגלובליזציה והמלחמות

הן נלחמות בפצצות עם פומפונים, ומרימות רגל גבוה באוויר להעלאת המודעות. ה"רדיקל צ'ירלידרס" - מעודדות רדיקליות - רשת חופשית של פעילות צעירות, מציגות פנים חדשות למחאה. תוך שימוש באותן תנועות של המעודדות מהתיכון, הן מפגינות למען משכורת הוגנת בסניף "טאקו-בל" באלבאמה, מזמרות שירים אנטי-מלחמתיים בבוסטון וצועדות במצעדי גאווה בקנדה.

"אנחנו עושות לעמיתינו הפעילים את מה שעושות מעודדות לספורטאים: אנחנו מעודדות אותם להמשיך", אומרת בטסי הוסטן בת 24, חברה בקבוצת המעודדות הרדיקליות של ניו יורק. הקבוצה הניו יורקית מונה 25 מעודדות, החל בארלי בת ה-7, וכלה באמא שלה, טובי ווינטר בת ה-42. רוב השאר הן בנות עשרים ומשהו. בנוסף, מונה והקבוצה גבר אחד.

הוסטן הספיקה לעודד על מדרגות העירייה בדרישה להנהיג מערכת מיחזור בכל העיר, ולקפץ על במת מועדון סטנד-אפ, במטרה לגייס כסף להקמת חנות ספרים פמיניסטית. באיי.פי דווח כי עכשיו מארגנת הקבוצה הניו יורקית מעודדות מכל רחבי ארה"ב, שייסעו למיאמי בעוד שבוע. הן יפגינו בוועידת המנהיגים האמריקאים, בה יידון אזור הסחר החופשי של האמריקות. את רוב התקשורת ביניהן מנהלות קבוצות המעודדות באמצעות רשת האינטרנט.

קבוצות המעודדות מתפרסות בכל צפון אמריקה. בין השאר יש קבוצה בפיניקס, בסן דייגו, באוטווה שבקנדה, ובמספר קולג'ים. השמות שבחרו לעצמן הקבוצות מפתיעים: "מורדות ההרים הסלעיים" ו"היפהיפיות הדרומיות המזוהמות של ממפיס", הן רק שתי דוגמאות. קשה להעריך כמה מעודדות פעילות יש ברחבי המדינה והדבר לא נבדק, אך על פי ההערכות, במיאמי יתכנסו בשבוע הבא כאלף מהן.

המעודדות פורצות את גבולות אמריקה: בשנת 2,000 יזמו המעודדות האמריקאיות קבוצת עידוד מחוץ לכינוס קרן המטבע הבינלאומית בפראג. הקבוצה כללה נשים מכל רחבי אירופה. "עכשיו יש חוליות מעודדדות בשבדיה, לונדון, ורשה ואירלנד", אומרת אמילי אוהרה, מייסדת הקבוצה הניו יורקית, הידועה בחוגי המעודדות כמרי כריסטמס. "זה הופך לדבר חדש ומטורף שם", היא מוסיפה.

הפעילות במעודדות הרדיקליות אומרות שהכל התחיל בשתי אחיות ממיאמי - איימי וקארה ג'נינגס - שרצו שנשים יקחו תפקיד רחב יותר במחאה. איימי ג'נינגס, שחיה עכשיו בניו יורק, אמרה כי ההשראה לרעיון באה אליה בהפגנה בשיקגו, בזמן כינוס המפלגה הדמוקרטית בעיר ב-1996. "אנשים התנהגו בצורה ממש טיפשית בשביל למשוך את תשומת הלב של התקשורת, אבל בלי שום מסר", היא אומרת. "האנשים עם המיקרופון חייבים לתת מסר, ורובם היו בנים".

הרעיון של ג'נינגס תפס אותה בגלל שלדעתה, מעודדות הן מודל לחיקוי בקרב נשים רבות. "מעודדות הן אתלטיות, הן חזקות ועובדות ממש קשה", היא אומרת. מנכ"ל "האגודה האמריקאית למאמנים ויועצים למעודדות" בממפיס, ג'ים לורד, מסכים איתה. "רוב האנשים רואים עידוד כפעילות אתלטית ומאוד מחזקת", הוא אומר.

את ההסבר הסוציולוגי לתופעה, נותן טוד גיטלין, מומחה לפעילות חברתית ופרופ' בבית הספר לעיתונאות באוניברסיטת קולומביה. לדבריו, קבוצות כמו המעודדות הרדיקליות, תורמות לתחושת החגיגה של האירועים הפוליטיים. "לעיתים קרובות, אנשים שמארגנים הפגנות רוצים לעשות יותר מאשר סתם להפגין נוכחות לטובת המטרות הפוליטיות להן הם מחוייבים", אומר גיטלין. "הם רוצים להביא נוכחות שתהיה התגלמות של ערכיהם. העליזות של המעודדות כאילו אומרת 'אנחנו מבלות טוב יותר מאלה שמולנו'. זה מבטיח גיוס. 'הישארו בסביבה, יהיה לכם שמח'".

גיטלין כנראה לא יכול היה להיות צודק יותר. ההבטחה הזאת היא בדיוק מה שמשך את טובי וויבלר לפעילות מחוץ לגבולות ברוקלין, מקום מגוריה. היא מסבירה את הסיבה להצטרפותה לקבוצה: "התרגשתי כל כך למצוא אנשים שתוך כדי הפעילות שלהם גם עושים חיים".