המלאכיות של צ'רלי - בהילוך גבוה

"המלאכיות של צ'ארלי" (ווליום 2) הא מוצר כיף איכותי, קצבי ומשעשע, שמתכתב בחיננניות עם "המלאכיות של צ'ארלי" (ווליום 1), שהתכתב בשעתו בסקסיות לא פחותה עם "המלאכיות של צ'ארלי" – סדרת הטלוויזיה. ככה זה באמריקה, ככה זה בהוליווד כיום – ז'אנר ההתכתבות עם סדרות טלוויזיה אהודות ("סטיב אוסטין – האיש השווה שישה מיליונים - הסרט" איז אין דה מייקינג, מלחשים) הוא עדות לא רק להיוואשות מהיכולת לייצר קונספט אקשן מקורי ומצליח, אלא גם ערגה נוסטלגית לאמריקה של פעם, טרום עיראק, טרום בוש הבן, טרום ג'רי ברוקהיימר – שהדרך היחידה להקימה ממרתפי הזיכרון היא בטייק-אוף קצבי נוסח שנות האלפיים, ללמדכם כי גם זמנה של "מנהרת הזמן" יגיע, ואז יהיה מדובר בספין המושלם, בקאוור המושלם. לא משנה.

מה שכן משנה הוא ש"המלאכיות" החדש מתפקד – למחציתו כמעט – כטריילר לסרט מבטיח שאולי עוד יקרה, במהלך המשכו. ואמנם, סצינת הפתיחה היא סצינת האקשן הטובה והאפקטיבית ביותר בסרט, וממנה גם נגזרו עיקר האזכורים בטריילר המקורי. כך גם סצינת ההמשך על חוף הים, כשדמי מור (אקס מלאכית בעבר – ובייב שלא תיאמן בהווה) פוגשת את קמרון דיאז בפסגת ביקיני בלתי נשכחת, משעשעת, סקסית ואחלאית מאוד. אפילו סצינות הפתיחה של ג'ון קליז ושל מאט לה-בלנק (ג'ואי מ"חברים") מבטיחות מזיגה של קומי ציני וקומי עממי והמשך שכולו טוב. אלא שלאחר האקספוזיציה הטריילרית המבטיחה הזאת, משהו קורה לסרט והוא מתחיל לדעוך, לגסוס לצופה מול העיניים, עד לשאלה הבלתי נמנעת - אי אפשר היה לערוך אותו כך שיימשך ארבעים דקות בלבד, כמו בטלוויזיה?

שלא תבינו לא נכון – הזמן עובר, ומהר, תוך צפייה ב"המלאכיות של צ'ארלי – בהילוך גבוה". האקשן חינני, הבנות סימפטיות, האירוניה העצמית עשויה בטוב טעם ואפילו הסצינה הבלתי נמנעת של קייט ג'קסון (המלאכית המקורית מסדרת הטלוויזיה) עוברת תוך קריצת עין לא מעיקה. אלא שהעלילה מופרכת משהו, הבדיחות, נדמה, כבר נשמעו ונראו בעבר (בסרט הקודם) והצליחו להצחיק יותר אז. קטעי האקשן – על הציר שנע בין טרילוגיית "המטריקס", "שר הטבעות" ואפילו "בחורים רעים 2" – מהוקצעים ואפקטיביים, אבל גם צפויים ולא חדשניים באמת. השילוב שעבד בסרט הראשון (גם עליו היה מופקד הבמאי ג'וזף מק'גניטי ניקול), בין אקשן, סקס והומור, עובד גם הפעם, רק נדמה שבהילוך נמוך יותר. משחק מילים כזה.

בתור סרט די.וי.די, "המלאכיות של צ'ארלי – 2" הוא מוצר חינני בהחלט. בוודאי לא בזבוז של זמן וכסף. הבונוסים הרבים והמשובחים, אם להיות הוגנים, ובלי להעליב, מעניינים יותר מהסרט עצמו – בעיקר הפרק המוקדש לעיצוב דמויותיהן של המלאכיות, המלמד את הצופה את השיעור הראשון ביצירת מצג שווא של סקס בקולנוע: חרמנות היא אשליה שמורכבת מליקוט דימויים בנאליים, אבל יעילים. גם פרק הערות הבמאי מועיל ומהנה, כך גם הערות התסריטאים. פרק הבונוס נותן מרקם מייצג, מקיף ומהנה מאוד של איך עושים סרט הוליוודי בהוליווד של שנות האלפיים. בתי ספר עירניים לקולנוע יכולים להשתמש בו בתור מבוא לשיעור מבוא להוליווד הפוסטמודרנית.