הרבה לפני שלארה קרופט הפנטה את צופי הקולנוע בחליפות הפלסטיק השחורות שלה והפכה את אנג'לינה ג'ולי לארכיאולוגית הכי פופולרית בעולם, היה שם כבר ארכיאולוג סופר קול, קוראים לו אינדיאנה ג'ונס.
אינדיאנה ג'ונס נולד למעשה על חוף בהוואי, שם נפגשו ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג לחופשה משותפת. לוקאס סיפר לספילברג על ארכיאולוג הרפתקן ונונשלנטי שנוסע ברחבי העולם בחיפוש אחר אוצרות; מין ג'יימס בונד עם ארומה על טבעית. ספילברג התלהב, השניים כתבו סינופסיס בשלושה ימים ונתנו ללורנס קאסדן לכתוב את התסריט.
זו היתה הוליווד של פעם. לוקאס היה צריך לעבור מאולפן לאולפן ולהציע את התסריט, ואף אחד לא היה מוכן לממן את הסרט. סטיבן ספילברג היה עושה אודישנים במטבחון קטנטן בזמן שהוא אופה לחם טרי לנבחנים (כדאי לקרוא את זה עוד פעם לאט). הוליווד נטולת אפקטים, הוליווד שעוד הקשיבה לביטים של הקסם הקולנועי ולא לקופות הרושמות.
בסופו של דבר הסכימו אולפני פרמונט לתת ללוקאס 20 מיליון דולר כדי להביא את אינדיאנה ג'ונס אל המסך. לוקאס וספילברג עוד הספיקו לבחון את טום סלק ושון יאנג לתפקידים הראשיים לפני שסלק נאלץ לוותר בגלל סדרת טלוויזיה זניחה (איך קראו לה מגנום?) והשאיר להריסון פורד את ההתמודדות עם נחשים, זוחלים ועם ההיסטריה העולמית.
התוצאה היתה גיבור אידיאליסט שלא רודף אחרי כסף, שוביניסט במסכה שמחליף בחורות מדי סרט (עדיין קארן אלן בתפקיד מריון רייבנווד היתה נערת אינדי החביבה עלי, ותסלח לי קייט קפשאו, שהפכה כמובן לנערת ספילברג) ומציל את העולם כבדרך אגב. "שודדי התיבה האבודה" הפך לסרט הרווחי ביותר בשנת 1981, כשהוא גורף 6 מועמדויות לאוסקר והופך את דמותו של אינדיאנה ג'ונס לאחת האהובות בעולם הקולנוע. ההצלחה של הסרט הראשון הביאה שני סרטי המשך "המקדש הארור" בשנת 84', שהיה אפל יותר, ו"מסע הצלב האחרון" ב-89', שהחזיר את הצופים לאווירת הלונה פארק הקומי והפעלולים ללא הפסקה, והציג את שון קונרי בתור אביו של אינדי, בקריצה האולטימטיבית של ספילברג לג'יימס בונד.
לוקאס וספילברג רצו לספק לצופים אקשן מסחרר ללא הפסקה. סרט של הרגשה טובה שמפוצץ בפעלולים ואפקטים כשהעלילה היא רק תירוץ. אתגר לא פשוט בעידן שקדם לאפקטים הממוחשבים. כשאינדיאנה ג'ונס נגרר מתחת למשאית, מפוצץ מטוס או בורח מכדור אבן ענק, זה באמת קורה. איפה תמצאו היום הפקה בה תראו את הריסון פורד על הסט עם 3,000 נחשים אמיתיים? או מה בדבר 30,000 ג'וקים? כאמור, הוליווד של פעם.
לקראת הסרט הרביעי בסדרה, שאמור לצאת ב- 2005, החליטו בפרמונט להוציא סוף-סוף את הטרילוגיה של אינדי במארז די.וי.די, שנראה כי הושקעה בו לא מעט מחשבה. לוקאס וספילברג דאגו לשפץ את התמונה והסאונד (עבודה מעולה, פשוט מדהים כמה טוב סרט בן 25 יכול להראות), אבל לא הוסיפו אפקטים כמו במהדורה המיוחדת של "מלחמת הכוכבים", מה שעזר לאינדי לשמור על איכויות של ג'ינס ישן ונוח. ובכל זאת המעבר של הסרטים לפורמט הדיגיטלי עושה להם רק טוב, והאפשרות לשמוע אותם בדולבי 5.1 היא יופי של צ'ופר (שני הסרטים הראשונים בסדרה לא הוקלטו בכלל בסטריאו במקור).
כיאה למארז חגיגי שכזה מצורף אל הסרטים דיסק רביעי עם תוספות מסוגים שונים, כשגולת הכותרת היא סרט תיעודי מרתק של שעתיים עם אינספור קטעי ארכיון נדירים (כמה שכולם היו צעירים פעם). למרות שהסרט בהחלט מעניין ואין נקודה בטרילוגיה בה הוא לא נוגע, היה נחמד אם החברים בפרמונט היו דואגים לערוצי קריינות שדי חסרים. אחרי הכל מדובר במהדורה סופר-מיוחדת. עוד ארבעה סרטונים באים לתת רקע נוסף לטרילוגיה - אלו של האפקטים והפעלולים מעניינים יותר (העובדה שלא נעשה שימוש במחשב הפכה כל אפקט למדהים אף יותר), אלו של הסאונד והמוזיקה קצת פחות (למרות נעימה אלמותית של ג'ון וויליאמס.
באופן אישי התרגשתי מההזדמנות לראות גיבור ילדות חוזר ובאיכות משודרגת. המעבר בהחלט עושה לאינדי רק טוב, וההמתנה למארז השתלמה לגמרי (יש כאלו שמחכים לו כבר שנים). אני לא רואה איך מישהו שגדל על הארכיאולוג התזזיתי הזה יכול להגיד לזה לא.
מארז סרטי אינדיאנה ג'ונס
30.10.2003 / 13:08