לב בשר ודם

אין כמו בית"ר. באמא שלי אין כמו בית"ר. בית"ר היא מין אגדה בעל-פה כזו, סאגה עצומה שמסופרת ללא הפסקה, עם אינסופ תפניות בעלילה, ואין לך מושג איזו דמות תופיע בה פתאום, לראשונה או מחדש, מאין היא תגיח, לאן פניה מועדות, עד מתי היא תשהה פה, ומתי תופיע שוב, אם בכלל.

כמו באגדות, חוזר ומופיע לו לפתע נסים בכר. נסים בכר, גיבור סרטי הארכיון של הגביע ההוא ב-76', סרטי השחור-לבן, בית"ר של פיאות הלחיים, בית"ר של מרד השחורים, בית"ר של רגע לפני המהפך, בית"ר של מנחם בגין. מאמן: נסים בכר.

אותו נסים בכר מופיע לו פתאום בלבה של בית"ר 2001, בית"ר ההיי-טקיסטית, בית"ר של המותג, מילים שעוד לא היו ב-76'. אל בית"ר של קור-הרוח העסקי של זאבי, בית"ר של קור-הרוח הטקטי של גוטמן, בית"ר שהופכת לגוש קרח במזגני משרדים ואורות ניאון - לתוכה, אל לב ליבה, מגיע נסים בכר, מהתמונות ההן בשוק, "כל עגבניה – מלמיליאן".

בכר לא פראייר. אל תטעו בו. מי ששורד עשרות שנים בכדורגל הישראלי לא יכול להיות פראייר. אין פה סיפור הוליוודי, קומיקס אמריקאי עם גודמן ובדמן. לא בהכרח גוטמן הרע ובכר הטוב. לא זה הענין. גם לא התוצאות שבכר ישיג או לא ישיג. אוהדי בית"ר כבר הוכיחו השנה שתוצאות הן לא הענין המרכזי מבחינתם. הענין הוא הלב.

הסיפור של בית"ר הוא סיפורו של הלב: הלב שהופקע ממנה השנה למען מכונה כלכלית-שיווקית, האוהדים שהרגישו שלקחו להם את הלב, בעיות הלב של גוטמן, הלב של נסים בכר. הלב של בעל החיים ההררי הזה, בית"ר ירושלים, עמד בסכנה.

החיה ההררית בית"ר דחתה את לב המתכת שהושתל בה. כסף זה סוג של מתכת. לרגע נוצר חלל, לרגע לא היה מה שיזריק דם אל איברי הגוף. ואז, אי-שם מתוך הגוף המתפרק, ממחלקת הנוער, מעומק השורשים, מהתמונות ההן של 76', מהימים שלפני דור בדיוק, ימי התמימות והפראות, בקע מחדש הלב ההוא, המקורי, הפשוט, הלב של בית"ר.

בית"ר המהפכנית של שנות השבעים, בית"ר שמקבלת לגיטימציה בשנות השמונים, בית"ר המסתאבת בשנות התשעים, בית"ר ההיי-טקיסטית של שנות האלפיים – בסוף הסיבוב הזה יושב ומחכה נסים בכר. הפשוט, הלבבי, הטבעי.

אנחנו לא בסבנטיז, ואין שום טעם לחזור לשם. דברים מתנהלים אחרת, ומהרבה בחינות זה טוב. בית"ר, כמו המדינה שהיא משתייכת אליה, צריכה כלכלה משגשגת, תחכום, היי-טק. אבל לבית"ר, כמו למדינה שהיא משתייכת אליה, היה חסר הלב. זאבי וגוטמן, נתניהו וברק - הרבה מוח, הרבה כוח, מעט מאוד לב.

אפשר להאמין שאת הסיבוב שעשתה בית"ר תעשה בסוף גם ישראל. מעצמת ההיי-טק והאטום לא תנוע בלי לחזור אל הלב. אל הפשטות. ונסים בכר? לא לתמיד הוא יהיה שם. כמו שבא, יום אחד יילך. אבל את שלו הוא כבר עשה. את תפקידו האמיתי הוא כבר סיים. בכר בא והזכיר לכולנו: בלי לב, אין חיים.