הגילה גמליאלים

שנת הלימודים האקדמית נפתחת היום בקול תרועה רמה. פתיחה מליצית זו תהא נכונה לגמרי רק מחר, כיון שאז מתכננת התאחדות הסטודנטים הארצית לציין יום זיכרון להשכלה הגבוהה, בין היתר באמצעות הדלקת נרות זיכרון הפעלת צופרים, כאילו היינו באירועי הזיכרון של ד' באייר. עם מלוא הטנא נחישות, תעוזה עוז ועיזוז ייחסמו היום הקמפוסים, השערים יינעלו ותימנע כניסת סטודנטים, יונפו שלטים וייזרקו סיסמאות לחלל האוויר. הכל במחאה על ביטול הורדת שכר הלימוד, כפי שהתחייבה הממשלה לפני 3 שנים.

רוח הלחימה המפעמת בהתאחדות הסטודנטים צריכה לשמח כל מי שמחאה חברתית מדברת אליו. אחרי חודשים רבים של שתיקה, בהם ניחתו גזרות כלכליות ובטחוניות על ראשינו, שכנגדם לא נפצה פה, סוף סוף קמים ועושים מעשה. אפילו שביתה מגוחכת ליום אחד, אפילו כשברור שמעבר לזה לא ייעשה כלום, אפילו שעבודת הסגל האקדמי לא תיפגע, אפילו ששוב מוחים על אינטרס צר וסקטוריאלי עד אימה, לפחות שובתים. מרימים את הראש ואומרים עד כאן. כל הסטודנטים, כולל הסטודנטים במכללות הפרטיות, מוחים. כולם. חוץ מאגודת הסטודנטים החדשה של תל אביב.

בתל אביב העסקים כרגיל. באוניברסיטה הגדולה בארץ ניפגש היום עם חברים שלא ראינו שלושה חודשים, נראה את מבטיהם ההמומים של הסטודנטים החדשים המחפשים את האולם הנכון ונזרום כולנו לדשא מול הספריה המרכזית, שם יתנהל כמו שעון שוויצרי ההפנינג המסחרי המסורתי. כי כשכל הסטודנטים ישבתו במחאה על גזירה כלכלית שניחתה על ראשם, בתל אביב נתלבט בין מנוי ל"הבימה" או ל"קאמרי". יפתח עצמון, יושב ראש האגודה החדש (בהצלחה, אחי) החליט לא לשבות בתירוץ: השביתה רק תפגע בסטודנטים.

אין מה להגיד, האיש גאון. פליק פלאק לוגי שכזה מזמן לא נשמע, שהרי השביתה היא אם כל חטא, היא שפוגעת בסטודנטים, ולא העלאת שכר הלימוד. אין מה לומר, גאון. אז כדי שהסטודנטים שלו חס וחלילה לא ייפגעו הוא מעדיף להפיק עוד אירוע על מדשאות הקמפוס, כך שהשעבוד לתהליך המחשבה הקפיטליסטי יהיה מושלם. גם לפסול את נשק השביתה וגם לפתוח את הרגליים בפני תאגידים. בהצלחה אחי, באמת בהצלחה.

בחודשים האחרונים, בכל פעם שבהם הותקפה התאחדות הסטודנטים על כך שהיא אינה משמשת כגורם מניע במחאה על גזירות הממשלה, שהיא אינה משמיעה את קולה בעניינים מהותיים אלו לדמותה של המדינה, נהג לענות שגיא אסולין היו"ר כי מדובר בעניינים פוליטיים, ובזה הוא לא מתעסק. עמדת מוצא תבוסתנית זו כבר זכתה כאן לביקורת, אך כעת היא נראית אבסורדית עוד יותר. שהרי השביתה היום היא שביתה פוליטית, כיון שההחלטה על אי קיצוץ שכר הלימוד היא החלטה פוליטית. פוליטיקאים הם שמחליטים כיצד לחלק את התקציב, במי לתמוך ובמי להתעלל, וכל פעולה כנגד החלטה זו היא פוליטית בהגדרה. אז מה נשתנה עכשיו? האם רק בגלל שנפגע כיסו של הסטודנט באופן ישיר אסולין כן מתעסק בפוליטיקה? זו שאלה של סכום או עיקרון? לאסולין התשובות.

על מנת לשמור על ההגינות יש להודות, כי ציבור הסטודנטים בארץ מצוי בבעיה. הוא לא סקטור, הוא אנטי סקטור, בדיוק כמו מילואימניקים. כשמקצצים לחד הוריות, כשמקצצים בסיוע לשכר דירה, כשמעלים את מס ערך מוסף, כשמחסלים את מדינת הרווחה ומתנהגים למהגרי עבודה כמו במדינה משטרה, כשמופז משתגע ומגייס שוב אנשים בצו 8, כשמחסלים אנשים חפים משפע בטילים מהאוויר, נפגעים גם סטודנטים. הם הכל, אבל הם לא כלום. כי קולם כמעט לא נשמע, כי ראשם טמון באדמה. כי הם לרגע לא חושבים שמתוקף מעמדם בחברה, מקומם בחברה, הם צריכים לעשות משהו. לתרום ממרצם, הונם האנושי ויכולתם האינטלקטואלית למאבק על פניה של המדינה. אולי הם לא מבינים, אבל הם שיצטרכו לשאת את המדינה הזו על גבם בעשורים הקרובים, הם העתיד.

במקום להיות הכוח המניע כנגד כל אחת מהמעשים והתופעות הללו הם החרישו. הנציגים הנבחרים שלהם לא עשו כמעט כלום, לא תרמו את כוחם וגיסותיהם למאבקים. להפך, הם מיהרו לישר קו עם הממשלה, להוקיע כל מחשבה אחרת (ראו ערך הסרבנים), לקרב את בואה של משטרת המחשבות (ראו ערך החרמת מרצים שתומכים במכתב הטייסים) ולמכור את עצמאותם לכל המרבה במחיר (ראה ערך כרטיס החבר באגודת הסטודנטים, שהוא בעצם כרטיס אשראי מסחרי לכל דבר. סחר פשוט במאגר הנתונים המצוי בשליטתם).

שרי הממשלה, חברי הכנסת, הרמטכ"ל ואנשי האוצר יכולים להירגע. באוקטובר 2003 הם לא צפויים לראות שידור חוזר של פריז 1968, לא בתל אביב ולא בשום מקום אחר. דני האדום לא יעשה כאן שום מהפכה. מקסימום נחזה במהדורה מקומית של דני הסגול או דני הכתום מלהגים משהו, תלוי בחברת הטלפונים שתיתן השנה חסות.