זה החוק, חתיכת שמוק

למשטרת ישראל, כך נראה, יש עודף כוח אדם ומעט מדי משימות על הפרק. אחרת קשה להסביר מדוע נשלחו שתי שוטרות במדים אל רחבת אוניברסיטת תל אביב, בפתחה של שנת הלימודים. ובעצם ברור מאוד מה הן מחפשות שם - כסף לקופתה המדלדלת של המשטרה - על חשבונם של אזרחים תמימים שכל פשעם היה שביקשו להגיע מהר אל מוסד הלימודים - לפני יום עבודתם.

ומעשה שהיה כך היה: הגעתי בבוקרו של יום אל האוניברסיטה, לצורך הסדרת עניין אחרון לפני תחילת הלימודים. את הרכב החנתי מצידו האחד של הכביש, וחציתי אותו, רגלית, דרך מעבר מסודר בצמחייה שבאי התנועה. בעודי מתקדם לעבר שער הכניסה קראו לי שתי שוטרות שהתחבאו בצד הדרך - וביקשו לדעת מדוע לא השתמשתי במעבר החצייה. בתמימותי הרבה השבתי להן שהיה מעבר אחר, נוח וקרוב יותר לרכבי, ושבו בחרתי לעשות שימוש. בתגובה, קיבלתי דו"ח על סך 100 שקלים - רק כי לא השתמשתי במעבר החצייה "המצוי בקרבת מקום", כדברי מילי אדיר, השוטרת הצעירה שאיישה את המשמרת המפוקפקת.

גועל נפש הוא דרך עדינה לתאר את מה שהרגשתי כלפי מילי בשעה שרשמה את הדו"ח. הידיעה שהחוק עימה רק הגבירה את הכעס שלי על פעילותה ועל משלחיה. נראה אותו, את מפקד "יחידת תנועה ירקון", שיתייצב מול ציבור הסטודנטים וינמק מדוע החליט להציב דווקא שם, בפתחו של מוסד הלימודים, את פקודיו. האם ביקש לחסל את חשבון הבנק, המדולל גם כך, של ציבור התלמידים? או שמא ללמדם לקח ולהענישם? איזו אטימות, חוסר התחשבות, וכן - גם בזבוז כספי ציבור - מניעים את אותו מפקד בכיר, שהחליט, להתעלל, פשוטו כמשמעו, בציבור הולכי הרגל. לאן נעלמו סדרי העדיפויות של המשטרה?

מבירור שערכתי, עולה כי גם ברחוב אלנבי העמוס מתנכלת המשטרה לציבור קשישים, עולים חדשים ועובדים זרים - החולפים במקום ונאלצים לקבל דו"ח רק בגלל שלא השתמשו במעבר החצייה. זו דרך נבזית, פשוטה ומקוממת לגזול כספים מאנשים חפים מפשע. שהרי אם באמת אכיפת החוק הייתה לנגד עיניה של המשטרה, היו שוטריה מטפלים בעבירות חשובות "מעט" יותר. וגם אם עניינה של "יחידת התנועה" הוא טיפול בתנועה בלבד - יש מספיק מה לעשות גם בתחום זה לפני שמטרידים את הולכי הרגל.

במבט קפוא, עם משקפי שמש על עיניה ובעיפרון בלתי מחודד, רשמה לי השוטרת את דו"ח מספר 21-33-31008-2. היא ביקשה את מספר הטלפון שלי. אמרתי שאין לי. היא רשמה שסרבתי למסור. לא הסכמתי גם לחתום על הדו"ח. סתם כך, כדי לעצבן אותה. בדיוק כמו שהיא החליטה, סתם כך, לעצבן אותי. אני יודע שאין לזה כל משמעות, ואת הכסף איאלץ לשלם - אבל רציתי לגרום לה לאי נוחות קלה. תחת השדה "דברי הנהג", בגוף הדו"ח, ביקשתי ממנה שתכתוב את תגובתי. וזה מה שהכתבתי לשוטרת הנכבדה, בבוקרו של יום, שנהרס עוד בטרם התחיל: "כל הכבוד לך. תתביישי".

בדרך חזרה, שעתיים לאחר מכן, היא עדיין עמדה שם. היא וחברתה השוטרת. קורבן אחר נאלץ להמתין בעת שהשתיים בדקו את התעודות שלו. הסתכלתי וראיתי שהן עסוקות - ואז וחציתי את הכביש דרך הצמחייה - שוב. ההרגשה הייתה נפלאה. דפקתי את המערכת.