שעה קלה על אבטלה

שמתם לב שלא כל כך פופולארי להיות עובד בזמן האחרון? במיוחד לא פועל, במיוחד לא אחד או אחת ממיליון פועלי הדחק שמשכורתם במקרה הטוב היא משכורת מינימום. מדי יום ביומו, ולפעמים גם באמצע השבוע, מוצאת לנכון אחת מאושיות החברה הישראלית להשתלח במעמד העובד. מי שמחזיק בתפיסה קפיטליסטית דורסנית ממציא חדשות לבקרים תוכניות כלכליות למשק בריא ועובדים חולים, זאת הנוהה אחר רב?ה? טורחת ומכינה הצעת חוק לביטול השביתה, מי שחי בבועה החברתית המתקראת בית המשפט העליון מתבטא כנגד העובדים הנלחמים על מעמדם, ומי שמייצג את המעמד השבע דוחף לביטול עצמאות בית הדין לעבודה ואולי לביטולו הכללי.

משפט העבודה התפתח עם ההכרה בזכויותיו של העובד וביחסי הכוחות הלא מאוזנים שבין העובד למעסיק. בתחילה ההתייחסות לעובד הייתה כהתייחסות למעמד נמוך, כרכושו של המעביד המכתיב לו את תנאי העבודה הלא אנושיים וקולו של העובד לא נשמע. מכאן הומר מעמד העובד ביחסיים חוזיים בין העובד למעביד. נשמע הרבה יותר טוב, נכון? יישבו העובד והמעביד, אולי על כוס קפה, ויערכו חוזה או הסכם בעל פה על תנאי ההעסקה של העובד. (וכמו שאומרת אחותי הקטנה) אז זהו –שלא. המעסיק, שיש לו הרבה כוח, הכתיב את תנאי ההעסקה כפי שנראו לו. בנוסף, חוזה העבודה נגע רק בתחום הכלכלי הצר של שכר מול עבודה, ללא כל התייחסות לשעות מנוחה, לימי חופשה ולהטבות סוציאליות. כך עבדו העובדים שמונ?ה עשרה שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. כן, בדיוק כמו שרואים בסרטים המבוססים על ספריו של דיקנס.

מהשלב הזה התפתח "מישפוט" מערכת יחסי העבודה באמצעות איגודים מקצועיים וארגוני עובדים, באמצעות התארגנויות פוליטיות וחקיקת עבודה, ובאמצעות התארגנויות בינלאומיות וארגון העבודה הבינלאומי שגיבשו את משפט העבודה הבינלאומי. תכליתו של משפט העבודה המודרני היא הבטחת כבודו החברתי של העובד, היינו הבטחת הקיום בכבוד כלכלי והבטחת הקיום בכבוד אנושי, תוך הכרה בהיעדר איזון ביחסי הכוחות שבין המעסיק לעובדים. כפועל יוצא הוכרו גם הזכויות להתארגנות מקצועית, למו"מ קיבוצי, לשביתה, לשוויון תעסוקתי ולחופש עיסוק. בבית הדין לעבודה הנחות המוצא הן זכויות אלו, ייחודם של יחסי העבודה והתפיסה הברורה כי העובדים חלשים מהותית מהמעסיקים. מכן נובעת חשיבותם העצומה של בית הדין לעבודה ועצמאותו.

בתחילת שנות התשעים עשה בית המחוקקים מעשה מבורך, באופן מפתיע, וחוקק את חוקי היסוד המעגנים את זכויות האדם בישראל. אך אליה וקוץ בה. בהעדר חוקי יסוד המעגנים את הזכויות החברתיות, הזכויות לחינוך, בריאות, דיור, תעסוקה, התאגדות ושביתה, ובשילוב רוח הפרשנות המשפטית הליברלית-קפיטליסטית בבית המשפט העליון, הופר שוב האיזון שבין העובדים למעסיקים. במצב המשפטי הפורמלי הקיים זכות הקניין של המעסיק בעסק, זכות חוקתית מוגנת, גוברת בלי מאמץ על זכויותיהם הסוציאליות של העובדים, על זכותם לשבות והתאגד, ועל זכותם למו"מ קיבוצי, זכויות המוגנות רק בחוקים רגילים או בהלכות משפטיות.

בגלל חוסר האיזון המשפטי הזה מרשה לעצמו שר האוצר לנסות, באופן לא דמוקרטי בעליל, לשבור שביתה לגיטימית של עובדי הנמלים בדרכים שריחן מבאיש. בגלל היעדר העיגון החוקתי לזכות השביתה מרשה לעצמה חברת כנסת להעביר חוק הפוגע בזכות השביתה ובזכות ההתאגדות הדמוקרטית של העובדים – כך שהכרזה של שביתה על ידי מנהיגי העובדים תהיה לא חוקית. כך גם מציעים פקידי האוצר (עובדי מדינה עם הטבות סוציאליות מפליגות שהושגו בעזרת ההסתדרות) ששביתה תתאפשר רק שישים יום לאחר הכרזת סכסוך עבודה. כך שופט בית המשפט העליון מישאל חשין מתבטא נגד זכות השביתה בדיון שנערך בפניו. וכך מרשה לעצמו שר המשפטים, המשפטן מספר אחת, בניגוד לדעותיהם של אנשי המקצוע ולפני שהועדה שהוקמה לבחינת הנושא נתנה את המלצותיה, לבטל את עצמאות בית הדין לעבודה.

וחבל שבית הדין העבודה עוד לא הגיע לגיל גבורות, אז אולי הייתה המפלגה הקרויה על שמו טורחת לפצות את פיה ולעשות חגיגות גם לכבודו. והרי הקשר היחיד לעבודה, של המפלגה ששורשיה בגדודי העבודה, בהסתדרות העובדים ואולי גם בחבורת העבודה על שם פייגה, היה בחלוקת עבודה לבעלי פנקס עם הצבע הנכון, ושירת האינטרנציונל הסוציאליסטי פעם בכמה שנים בכנס בסקנדינביה. אבל אל דאגה, לפי חזונו של המזכ"ל הפורש אוטוטו יצטרף למפלגה ההוגה הסוציאליסטי, שופר חזון ההגשמה והשיתופיות, מנהיג הפועלים טומי פורצקי.

אז אתם, כחולי הצווארון, אל תקלו ראש בעניין הזה, כי בשלבים ובהדרגה מכתרים אתכם. באגף אחד פוגעים בכם יותר ויותר, ובאגף השני לוקחים מכם את הזכות להתגונן בשביתה ומו"מ קיבוצי ופוגעים במגן האחרון שלכם – בית הדין לעבודה. הילחמו עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי.

ואתם, לבני הצווארון, הילחמו לצדם או לפחות תימכו במאבק. נכון שהרבה יותר קל להעריץ את השביתות בצרפת כשמחיר הדלק עולה ואת ההפגנות באנגליה כשמחירי החלב עולים. הרבה יותר קל להתלונן על השביתות בארץ ועל ההסתדרות כשיש לך משכורת חודשית טובה והטבות סוציאליות מפליגות שהושגו בעזרת כוחם של ארגוני העובדים שהיה (מזמן) חזק בישראל. אבל, כשיסיימו לרמוס את העשירונים התחתונים, יתחילו לפגוע בכם, וחלקכם תזרמו מטה במדרון העשירונים. היום עני – מחר אתם.

ובעצם, עכשיו, כשאני הקטן חושב על זה לראשונה, מי בישראל 2003 בכלל צריך בית דין לעבודה? בקצב הזה, המקסימום שאנחנו נצטרך זה בית דין לאבטלה.

אחד העמך?